צמח בר

אפשר גם מעוקצצת.

מין חוסר מנוחה וציפיה לבאות.

זו לא אותה הציפיה שבה המתנתי ליום ההולדת שלי שהיה מהטובים שהיו לי אי פעם (דווקא משום הפשטות שחגגתי אותו). ליום ההולדת שלי חיכיתי להגיע בידיעה שארצה שישאר. עכשיו אני ממתינה למין משוכה שאותה אני צריכה לעבור ולהמשיך הלאה. דברים שאינם תלויים בי, ועדיין איני יודעת מה הם, ומאיזה כיוון הם יגיעו.

מגורדת. חסרת מנוחה. כשאני כאן, אני רוצה להיות שם למרות שאני יודעת שלמעשה שום דבר לא ממתין לי שם. אבל רוצה להמשיך לנוע, לא להשאר תקועה, להמשיך להיות בתנועה. רק לא לעצור.

הווינאמפ מנגן שיר של געגוע שנגן המוזיקה בסלולרי ניגן לי אותו בבוקר בדרך לעבודה. שיר שמזמן לא שמעתי. הגעגוע הזה, שכבר שנים לא חוויתי צובט במקומות שכבר שכחתי שישנם. והוא עדיין כואב.

תחושה של תלישות חופרת בתוכי, ואני לא יכולה לשים את האצבע לכנות אותה בשם או לעצור את החפירה שלה.

אני מבולבלת, לא מוצאת את עצמי, לא יודעת מה לעשות, לצאת מפה ופשוט ללכת, או לעצור לרגע למנוחה, לנשום עמוק ולנסות להירגע?

חוסר תכלית וריקנות שחורה ובכל זאת הוויה עמוקה והידיעה שיש בי מה.

בסך הכל טוב לי, זה לא רע כפי שהיה פעם.

אבל באיזה שהוא מקום עמוק בפנים ריק לי.

פעם ידעתי איך להטמיע כאן וידאו מיוטיוב.

זה היה מזמן.

http://youtu.be/H3Sg6kwpEfQ