צמח בר

מה עשיתי שקיבלתי כזו מתנה נפלאה? מילמל אל תוך שיערי במסיבה, כשחשב
שאני שקועה בסשן לפניי ואינני מקשיבה וחיבק אותי חזק נורא.

מאיפה באת לי? שאל אל תוך אזני ונשק לכתפי. (לא מזמן, היה אחד אחר
שכתב אליי את השאלה הזו בדיוק, אבל זה לא המקרה ההוא).

התגעגעתי, שלח מסרון כמה ימים אחרי.

אני מביטה במילה הכתובה שלו, לא יודעת איך  לענות;

שולפת קוץ ועונה- חשבתי שאתה לא מהמתגעגעים

אני רק משחק אותה קשוח, מגיעה התשובה.

ואני אלומה.

כמה שעות אחרי, אני חושבת על השיחה האחרונה, על המילה שלו, על התגובה העוקצנית
שלי.

אני לא רגילה לגברים שאומרים געגוע, שאומרים רגשות, שמבטאים את הנאתם
רק מהיותם עימי, שבעיניהם אני סוף כל סוף רואה את עצמי, כפי שאני סוף כל סוף רואה
את עצמי (משפט מורכב משהו, הייתי אומרת). לא רגילה שהגבר לידי, כולו אומר נתינה.

למדתי לא לצפות למרות שאני מאוד רוצה.

למדתי להיות מחוספסת, למרות שמעולם לא הפכתי להיות קשוחה.

למדתי להיות צינית, למרות היותי רומנטיקנית ארורה.

ואני מגלה את השיעור החדש שלי השנה.

אחרי שלמדתי אהבה לעצמי, מעצמי את עצמי.

עכשיו זה השיעור של הקבלה, קבלת אהבה מאחֵר שאוהב אותי.

זו כנראה המתנה שאני מקבלת, ולא רק הוא.

הוא מקבל אותי- במידה מסויימת, ברמה כלשהי, לא במלאות, והוא גם לא
מבקש, וממילא, גם אין לי לתת.

ואני מקבלת שיעור ולומדת לקבל.

***

עוד אחד במזל בתולה....