צמח בר

מומלצת קריאה מקדימה של "תשעה נסיכים לאמבר" - כל סידרת הספרים.

***

הצעד הראשון בהליכה על הדגם כרוך בהתגברות על הפחדים. ברגע שמתחילים אי אפשר להפסיק עד שמגיעים למרכז הדגם אז ההולך יודע מה הם כוחותיו המיוחדים והוא יכול להורות לדגם לקחת אותו לכל מקום שאליו רוצים להגיע.

(עריכה מאוחרת- מי שיכול להלך על הדגם שייך למשפחת המלוכה של אמבר, וכל מי שהשלים את הליכה על הדגם יכול לשלוט בצללים...)

עם הצעד הראשון מתחילים לעלות גיצים, בתחילה הם מגיעים לגובה הקרסול, ובהמשך הם מתרוממים לגובה רב יותר.

בהליכה על הדגם יש מספר צעיפים, שככל שמתקרבים אליהם ההליכה הופכת להיות יותר ויותר קשה, כמו מגיעים למין סוג של חומה וכל צעד עולה במאמץ פיזי ונפשי רב. לאחר שעוברים כל צעיף העניינים הופכים לזמן מה להיות יותר קלים, ונראה כמו המעבר דרך הצעיף מקלף שכבה נוספת של נפש הצועד ונחשפת יותר ויותר דמותו של הצועד בדרך למרכז הדגם, המהווה למעשה השתקפות של אבן המשפט הקשורה למרכז חיותו והוויתו של המכוונן אליה.

כך אני מרגישה.

הצעד הראשון בתהליך שאני בחרתי לעבור דרש מחוייבות וכוונה מודעת ואמיתית. כמובן שמיד התחילו לעלות הגיצים. בהמשך לקראת הצעיף הראשון הגיצים התרוממו לגובה נוסף, הם הפחדים שליטפו את דרכי מאז ומעולם, ולקראת הצעיף הראשון, המחסום הראשון, חשתי כאילו צעדיי מואטים שלא ברצוני.
כל צעד שעשיתי לווה בשאלה עצמית. לאחר שעברתי את הצעיף, שעכשיו בדיעבד אני מבינה כמה קל הוא היה, חשתי הקלה, פחות קליפה.

מההתחלה ידעתי שזה מה שאני רוצה, והייתי שלמה עם המסע.

גם את הצעיף השני הצלחתי לעבור. הוא היה יותר קשה, מה ששוב הסב את תשומת ליבי לכך שבהמשך יהיה יותר ויותר קשה. לאחריו, למרות שבפועל הייתי מותשת פיזית, חשתי שלמה יותר מתמיד. שנתי הייתה יותר שליווה (לישון שש שעות רצופות ובלי לזכור חלומות זה לא דבר שקורה לי בכל לילה). שאלתי את עצמי אם אני רוצה להמשיך לצעוד הלאה, אל מעמקי הדגם, נשאלתי
אם אני מוכנה לעבור את הצעיף הבא.

התשובה היחידה שיש לי, שזה כבר אינו נתון לשיקולי. על ההחלטה שלי אני לא מתחרטת, ואיני רוצה לחזור לאחור או להפסיק. בניגוד לדגם של אמבר, אני כן יכולה לצעוד הצידה בלי הסתכנות במוות פיזי. אבל ההצטודדות הזו תעלה במחיר של אובדן החיים האחרים שאותם אני רוצה והם נמצאים בליבת הדגם שאליו אני רוצה להגיע.

אם ההחלטה עדיין נתונה לי, אני מחליטה שאני ממשיכה, לאן שהדגם יקח אותי. זה כבר ממילא לא נתון לשיקולי, אלא לשיקולו של אדון הדגם.