צמח בר

לצפירה המתנו בחצר המשרד. בין האפונה הריחנית, עץ התות, ציוצי הציפורים, החתולים והכלבות.

יותר נעים לעמוד בחצר מאשר במשרד.

הציפורים אמנם המשיכו לצייץ, אולם אחת הכלבות, נעמדה בין שתינו, אזניה זקורות, לא נינוחה.

למרות שמשפחתי לא נפגעה במאורעות השואה, היא כן נפגעה בפרהוד, מאורעות הדמים בעירק.

אימי עד היום סובלת מחלומות בלהות שאינה מוכנה לדבר עליהם.

יום השואה באופן רשמי נועד לציין את ששת המיליונים שנהרגו בפעולות הנאצים, ועוד את הנפגעים שממשיכים לחיות בינינו כצל, נושאים על גופם ובנפשם את הזיכרון הנורא.

אבל יום השואה לא נועד רק ליוצאי אירופה, הנפגעים הישירים, הוא נועד לכולנו, להזכירנו שאין מקום בעולם שהוא בטוח. לא רק לנו היהודים, או אלו שנולדו לאמא יהודיה.

העולם אינו מקום בטוח לזרים, באשר היא דתם, צבע עורם, מנהגיהם או המגדר שלהם.

יום השואה בא להזכיר לנו שהעם אליו אנו משתייכים, נפגע לאורך כל ההיסטוריה שלו משינאת הזרים והחריגים.

יום השואה בא ללמדנו לגלות אורך רוח וסובלנות כלפי כל מי שאינו כמונו.

יום השואה, בא ללמדנו שעלינו, יותר מכל עם ואדם, להיות רחומים.