צמח בר

מי שמכיר אותי, יודע.

אני לא בוכה.

להוציא ממני דמעה, אפילו של צחוק,

קשה.

לא כל שכן של בכי.

והנה, כבר כמה שעות שהדמעות מתנקזות בשיפולי העיניים,

מאיימות, שורפות.

וכבר כמעט שעה, שכבר איני יכולה להכיל אותן,

והן גאו ועלו

והשטפון החל.

איני בוכה.

לעולם.

והנה, בלי שום סיבה לכאורה,

דווקא,

היום, דווקא עכשיו.

אני בוכה.