צמח בר

האם "אובדן" הרצון החופשי מביא לאיבוד יכולת היצירה האישית?

שאלה טובה שעלתה בזמן טוב.

מעניין, שדווקא כשמישהו אחר שואל אותי שאלה, אני מוצאת בי את המילים המתאימות לנסח את התשובה בעוד שכשאני שואלת את עצמי אני נותרת ללא מענה.

מעשה שקרה כך היה.

מוקדם יותר היום פנה אליי מישהו בפייסבוק בהודעה ובקשת חברות.

כמנהגי, אני בודקת חברים משותפים- אחת, מכרה שאין ביני לבינה מאומה.

בהודעה הראשונה שלו דיבר על דם דרקונים וכשף פיות, שאלתי את עצמי מאיפה הדבר הזה נחת עליי, ואותו שאלתי מהיכן הגיע אליי.

ביקש להכיר אותי, כתב לי את מס' הטלפון שלו, סיפר מעט על עצמו, שהוא אמן, והסתבר שהוא גר לא רחוק ממני.

הזמין אותי לטייל בגינת הירק האורגני שלו לאור ירח ועישון ג'וינט.

האמת, לא עשה לי את זה, אבל מאחר שאדוני הורה לי לבקש רשותו, פניתי לאדוני לשאול את דעתו.

בינתיים, עד שאדוני יתפנה מעיסוקיו, משכתי זמן כמה שיותר, בניסון לתהות על קנקנו, ובסופו של דבר אמרתי לו, שאני צריכה לקבל את רשותו של אדוני על מנת להיפגש איתו.

בהתחלה ענה- שובבה

ואחרי רגע, רצינית?

כן, עניתי.

וכאן הגיע מטח השאלות הסקרניות, על מהות היחסים ביני לבינו, ומה וכמה ועוד ועוד. בין היתר עלתה התהיה, איך אמנית יוצרת חופשית מסתדרת עם אובדן הרצון החופשי?

אז ככה, עניתי (נו טוב, לא באלו המילים), לא איבדתי את הרצון שהחופשי שלי, מסרתי אותו מרצוני לאדוני.

ואני לא רואה סתירה בין היצירה שלי, לבין מסירת הרצון החופשי שלי.

אדוני לא מתערב ביצירה שלי, ואם כבר, הרי שהוא מעודד ודוחף במקומות שאני עצלה מכדי להניע את עצמי.

אני לא בטוחה שהבחור המוזר והסטלן (כפי שהוא הציג את עצמו) הבין למה אני מתכוונת, ואני לא הטרחתי את עצמי להסביר יותר מדי, אולי משום שעדיין חסרות לי המילים לשם כך, אולי גם, משום שדעתו של הסטלן לא הייתה עקרונית עבורי.

אבל תוך כדי לאט, לאט, אני מתגבשת עם עצמי יותר ויותר.

כמו שאמנים מסויימים מעשנים סמים בכדי ל"השתחרר" ולהגיע לרבדים עמוקים יותר של האמנות שלהם...

טוב נו, זו לא ההקבלה הטובה ביותר.

אבל אני לא רואה סתירה במסירת הרצון החופשי שלי לידי אדוני, לכך שאני ממשיכה לכתוב ולצלם ולתרגם.

להיפך.

דווקא יש כאן סוג של השלמה של הדברים. דווקא מתוך ההתמסרות המלאה אליו, אני משתחררת מכבלים ועכבות שהפריעו והפחידו אותי ועצרו את דרכי בעבר ואני מתחילה ללמוד למצות את התנופה של היכולת הפוטנציאלית שלי שבעבר הייתה כל כך עצורה.

הדרך עודנה ארוכה, אני רק בתחילתה, אבל כבר רואה את המשכה (עדיין לא את סופה, כי כרגע אני רוצה שתמשך עוד ועוד)

מה שבעבר ניחשתי בחוש או בתחושה, עכשיו אני מגלה שצדקתי וכי עשיתי את הבחירה הנכונה.

ושוב, אני מודה, זו דרך לא קלה, אפילו קשה, אבל כל זמן שדרך זו לא תגבה ממני מחיר בבריאות גופנית או נפשית, אלך בה, כל זמן שאדוני יסכים להדריכני בה.

תודה לאדוני שהסכים.

***

סוף דבר- אדוני הורה לי לעשות כרצוני, ואני באופן די מובן, בחרתי שלא לפגוש את אותו אמן חופשי וסטלן. באמת שאין לי עניין במחפשי זיונים גם אם הם עוטפים זאת באיצטלה של טיול מחובק לאור ירח....

(באיזשהו שלב, הוא הוריד את הכפפות הרומנטיות ושאל ישירות- אז באה לזיין אותי, או שלא?)