צמח בר

מתאוששת לאיטי. 

בדיעבד מבינה שלמעשה הייתי חולה למדי (התלבטתי בין מאוד לבין למדי- אבל העדפתי שלא להפחיד יותר מדי את הקוראים) בחודשים האחרונים ומשכתי את זה עד שהגוף שלי לא יכול עוד. 

השילוב בין הלחץ הכלכלי לבין המצב הבריאותי לא הוסיף הרבה לעמידות שלי.

היום וחצי מנוחה שנתתי לעצמי השבוע, היו בהחלט במקום, וסוף סוף אני מתחילה להרגיש טוב, כמו שזכרתי באופן מעומעם שהרגשתי פעם מזמן לפני כמה חודשים, לפני שכל השיעול הזה החל. 

עדיין אני משתעלת, אבל ממש בקטנה, והכל כמובן באופן יחסי, וגם לוקחת כדורים ומשאפים וכל מיני כאלו, ויש לי עוד לפחות שבועיים לקחת אותם, אבל אני באמת מתחילה להשתפר, וזה רק ביום יומיים האחרונים. תהליך ההבראה יקח עוד זמן מה, זו לא מחלה שמבריאים ממנה תוך ימים ספורים.

ובינתיים עם ההשתפרות במצב הגופני, מתחילה להרגיש את האור נוגה על המשך הדרך שלי שמבחינתי הייתה לוטה בערפל.

איזה רעיון להתפתחות עיסקית, מין סוג של סטארט-אפ אישי, מתחיל להתגלגל בין קירות המוח שלי. רעיון שמשלב בין כל הכישורים והכשרונות שלי, משהו שלא כופה עליי לבחור באחד מהם ולוותר על האחרים. משהו שיגרום לי לשלב בין כל האהבות שלי, התחביבים שלי, החלומות שלי, היכולות שלי, הכישורים שלי, ההכשרה שלי, ושלא נדבר על הניסיון שלי. 

עדיין זה בגדר רעיון גולמי בלבד, וזה בסדר כי רק יומיים אני מגלגלת אותו בראש, משחקת איתו בין יד ליד, ואז מניחה על השולחן, מביטה בו מכמה זויות, גם מלמטה, ואז פונה לעסוק בדברים אחרים, שיסיחו את דעתי, ושוב חוזרת. 

נזכרת בסיפור של סופר שאני אני מאוד  אוהבת, שמדבר על משהו כזה. קוראת שוב את הסיפור. מתחברת מחדש, מחייכת לעצמי.

כן, אני אומרת לעצמי, אני יכולה לעשות זאת. אני מתחילה להאמין בעצמי, למרות שעדיין יש כתמים עצומים של חוסר בטחון עצמי המכסים על חלקים נרחבים מהתמונה היפה שהיא אני והיא שלי.

כן, אני בטוחה שאצליח בכך. 

זה רעיון מוצלח ביותר.

אני רק צריכה להאמין בעצמי.

עכשיו איך עושים את זה? 

איך מתחילים דבר כזה, ואיך מריצים את זה....

אני חושבת שאני יודעת למי לפנות להתייעץ... לפחות בשלב ראשון.  

לא לוותר לעצמי, על עצמי, עבור עצמי.

והשיר הזה מוקדש לפמה