צמח בר

עברה שנה.

שנה מאז הנפגשנו פיזית לראשונה.

כתבתי הרבה. כתבתי מעט. בעיקר התכתבתי איתך. כמעט לא כתבתי לעצמי. ועוד פחות מזה לאחרים.

רציתי בך. רציתי אותך.

אתה לימדת אותי לבטוח בחושים שלי, לבטוח בך, לשחרר שליטה.

בהנחייתך עשיתי דרך ארוכה למטה.

ואתה הראית לי את הפיסגה ולימדת אותי שאני יכולה להגיע אליה, לא רק יכולה, אלא גם יכולה להרשות לעצמי אותה. אותי. להרשות לעצמי את עצמי.

ואתה לימדת אותי שמותר לי ורצוי ואין צורך לפחד, לא מהפיסגה ובטח שלא ממי וממה שאני.

וזה היה קשה וכואב ובכיתי המון והייתי מאושרת והייתי מותשת, והייתי בהיי והייתי בלואו של הלייף וגיליתי את מקומי הראוי ורציתי בו. ומעל הכל קיבלתי את עצמי בו והרגשתי בו בבית. הרגשתי בבית בתוך עצמי, איך שאני עצמי והרגשתי בבית במקום הראוי לי.

וכשלמדתי לקבל את עצמי ואת מקומי, וכשעשיתי שולם עם עצמי והשלמתי עם מקומי ורציתי להישאר בו, באותו מקום נמוך מים המלח, גיליתי את הפיסגה שאני עליה, שאני יכולה לה, שהיא אני – הגבירה, וקיבלתי עליי את השליטה.

וכשאני עליתי, אתה התחלת את המסע שלך למטה, את המסע שידעתי עוד לפני כן שגם אתה צריך לעבור ובמקביל אני התחלתי ללמוד להיות למעלה, במקום שבהתחלה לא רציתי בו, שעליו ויתרתי מלכתחילה. ולך היה קשה לוותר על השליטה ולהתמסר. אם כי בפועל, למעשה, למרבה ההפתעה, שלך ושלי גם יחד, זה היה הרבה יותר קל משחשבת. גם לך גם לי.

והדרך מאז הייתה רצופה עליות ומורדות, בעיקר שלך, מן הסתם, כי אני נותרתי למעלה, ובהמון אבני נגף ובעיטות שחטפתי ממך. ועדיין קשה לי. לתחושתי קשה לי יותר מאשר לך.

ואנו עדיין צועדים במסע יחדיו. ניסיתי לעזוב מספר פעמים אולם לא היית מוכן או מסוגל לשחרר ולוותר עליי, ואני עדיין איני מסוגלת להתנגד לצורך שלך בי, וכן, עדיין אני רוצה להיות הגבירה שלך, להיות בשליטה שעליה הפעם לא אוותר עליה וכן, עדיין אני רוצה אותך ובך.

גם אתה גם אני לא מסוגלים להבין את הקשר הנפשי והריגשי שקיים בינינו, שנוצר לכאורה ללא סיבה מהרגע הראשון ביני לבינך. בינך לביני.

שנה חלפה,

כשהייתי למטה, היית למעלה,

כשאתה למטה, אני למעלה.

וברווחים המועטים שבין לבין אנחנו מאוזנים, חברים טובים. אולי טובים מדי.

שנה חלפה.

כל אחד מאיתנו עשה קפיצת מדרגה בשנה שחלפה, קפיצה לא קטנה. קפיצה לא קלה.

מה מחכה לנו בשנה הבאה?

האם מחכה לנו עוד שנה כזו, שנה קשה, כואבת, פוריה ומאלפת?

האם נמשיך ללכת בדרכנו שלנו ונמצא את אשר אנו מבקשים- אני את הבית והאהבה והזוגיות שלי. אתה את הקבלה העצמית, ההשלמה (הן מלשון שלם, והן מלשון שלום ושולם) עם עצמך, את האהבה העצמית את היכולת לוותר ולשחרר את הפחד מפני עצמך, מפני אחרים? (אגב, אם אתה לא זוכר, אלו אותם הדברים שאף אני נהניתי מהם בעבר, ושוחררתי מהם)

בתחילת הדרך שלי, ידעתי וכתבתי לעצמי במחברת שלי את שרציתי להשיג באותו הזמן. זה היה מאוד מופשט, ערטיאלי, אבסטרקטי. לא ידעתי איך זה יראה. אבל ידעתי מה אני רוצה להשיג. איך אני רוצה להרגיש.

אני משתמשת במילה "ידיעה" באין לי מילה אחרת מדוייקת יותר לתאר זאת. ידיעה בדרך כלל נובעת מהשכלה כלשהי, תהליך למידה, העברת חומר תיאורטי או מידע מסויים מאדם למישנהו בצורה כזו או אחרת. הידיעה שלי נבעה ממקור אחר, פנימי, עמוק ואישי. כמו שאני יודעת כשאתה... טוב לא משנה.

וכל שידעתי שאני רוצה, שאיוויתי לו, שחלמתי עליו, התגשם, מתגשם וממשיך לתפוס צורה, כיוון ועוצמה כאלו שלעיתים אני עצמי מוצאת עצמי משתוממת ומופתעת.

אני מאחלת לעצמי שאמשיך להגשים את הידיעה שלי גם בעתיד הקרוב והרחוק בצורה הזו.

ולך אני מאחלת את אותם הדברים שייחלתי לעצמי לקבלם ואכן קיבלתי אותם מעל ומעבר. ומאחלת לך שיעמוד בך כוחך להמשיך בדרך הזו הלא קלה שהתחלת בה.

אבל יותר מהכל- מאחלת לך שתעמוד בי סבלנותי אליך, ואמשיך ללוות אותך וללכת איתך בדרך הזו, כי מגיע לך הטוב ביותר שניתן וכזאת אנוכי- הטובה מכולם בעולם.

שתהיה לשנינו שנה טובה ומופלאה. 

***

זה חודש היומולדת שלי.

ומי שהכיר אותי בשנים עברו, יודע שבעבר זה היה עבורי חודש התכנסות, חשבון נפש ודיכאון. לא כך הוא הדבר בשנים האחרונות.

יתירה מזו, השנה, אני אף מזכירה מראש לאנשים שחשוב לי שיזכרו. שאני יודעת שחשוב להם לזכור, אך מה לעשות - הם לא זוכרים. אני יודעת שעל פניו זה נראה מזוייף, אבל לא כך הוא הדבר. ומי שלא מוצא חן בעיניו שיצא לכביש ויתפוס טרמפים.