עבר שבוע ויום.
מחר תמלא שנה.
קשה לי.
מאוד.
אני מתגעגעת.
מזל שיש לי הרבה עבודה, ואין לי זמן לחשוב.
אחר כך בבית אני בוכה.
אני לא שמחה.
אפשר אפילו להגיד שאני עצובה.
יש דברים קטנים שגורמים לי לחייך, אבל אני מרגישה שהחיוך לא מצליח להגיע עד העיניים.
לעיתים מצליחה להתאפק ולא לבכות.
לעיתים גם לא מצליחה לבכות, למרות שאני רוצה.
בינתיים אני מחזיקה מעמד.
כואבת.
קשה לי בלעדיו, בלעדי הקשר איתו.
שואלת את עצמי מה עובר עליו, איך הוא מרגיש, אבל מעדיפה שלא לשאול אותו.
זה לא יהיה חכם.
ולא נכון לעשות.
אבל עדיין זה כואב, כפי שלא כאב הרבה מאוד זמן.
תודה על היכולת להרגיש שוב.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
