יומולדת הוא לא סתם יום מיוחד שבו אדם מציין את התאריך שבו הוא נולד, ובו הוא חוגג מלאת כך וכך שנים להיוולדו.
יומולדת הוא לא סתם עוד תאריך לחגיגות.
יומולדת הוא לא סתם עוד תאריך.
זמן יום הולדת הוא הזמן שבו אדם מביט בעצמו ואומר, כך וכך הוא גילי. כך וכך השגתי לעצמי.
האם מה שהשגתי לעצמי בגילי, הוא מה שהגדרתי לעצמי כמטרותיי? האם מה שהגדרתי לעצמי הוא מה שתואם למה ש"צריך" להשיג בגילי? האם הגדרת ה"צריך" נובעת רק מנורמות חברתיות, או האם מה ש"צריך" נובע גם מתוכי, גם מדחפיי? מה אני רוצה להשיג בהמשך השנה? לאן אני רוצה להגיע? איך אני רואה את עצמי בעוד שנה?
לפני יותר מחמש עשרה שנים, אמרו לי שאני מציבה לעצמי מטרות רחוקות, ערטילאיות שאינן ברות השגה, ללא תכנית פעולה רחוקת טווח. שאני צריכה לפרוט את החלומות הללו למטבעות שניתן לממש.
זה עדיין נכון, למרות שהמרחק מהמטרות שאני מציבה לעצמי התקצר, הן עדיין נשארות לא מושגות, מה גם שאני לא עושה מאומה בכדי להשיגן. אני מתעצלת, או שאין לי כח להילחם יותר.
זה כמובן מביא לתחושת כשלון עצומה.
לפני כחודש חגגתי את יום הולדתי.
בערך באותו הזמן, נכנסתי לתקופה של התכנסות, בערך.
הייתי עיפה מאוד, ישנתי הרבה שעות, האשמתי את החורף הקשה, האשמתי את השינוי במצב המטבולי שלי, ויכול להיות מאוד, שהיו לכך שורשים בדבר, אבל אני חושבת שגם נכנסתי לתקופה של חשיבה עצמית, כמעט בלתי מודעת.
אני חושבת שעברתי תקופה מסויימת של התבגרות. נפרדתי מחלום של אהבה בלתי מושגת, חלום שחשבתי שהוא בלתי מושג, עד שהבנתי שזו רק פנטזיה שקיננה בתוכי כמעט חמש עשרה שנים. נפרדתי, ולא בצער.
נכנסתי לתקופה של לבד, של לא לרצות להיות לבד, אבל בכל זאת לרצות. עדיין לא יצאתי מהתקופה הזו. אני עדיין חושבת את עצמי.
אני עדיין מתבגרת.
היה לי קשה לראות את עצמי בגילי, רוב האנשים שמקיפים אותי צעירים ממני, בעשור שנים, ואני חושבת שניסית לפצות את עצמי על חסכים ישנים.
במקום זה יצרתי חסכים חדשים. ויתרתי על מה שמחכה שאעשה מכבר.
הגיע הזמן לתקן, הגיע הזמן להיות מי שאני עכשיו, ולא מי שאני יכולתי להיות, אילו.
אין דרך לחזור אחור.
הו, ואין לי צורך שתבואו ותגידו לי, עברת הרבה בשנה האחרונה, ראי איפה היית לפני שנה, ואיפה את עכשיו.
אני כבר יודעת איפה הייתי, ואני מרגישה איפה אני עכשיו.
זה לא מנחם אותי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
