לחיים שלי יש טעם
לוואי, כתבתי אתמול בפייסבוק.
רק חברה אחת הבינה
שהמשפט הזה משתמע לשתי פנים ושזו אכן הייתה כוונתי, וזה חוש ההומור שלי.
למשפט זה יש המשך –
יותר נכון לאמר- התחלה:
החיים שלי נעים
בין עצב לשימחה,
בין צחוק לבכי,
בין כאב להקלה,
בין אינרציה
לסטגנציה
בין שינוי לשיגרה
בין בריאות למחלה,
החיים שלי נעים
בין המוות לבין החיים.
לחיים שלי יש טעם
לוואי.
לטעם הלוואי הזה
קוראים
החיים.
***
אני במיטבי כשאני
משתחררת מהפחדים שלי.
מתחילה לקלוט איך לאחר
חצי שנה של בליעת צפרדעים קטנות וגדולות, השבוע כופפתי את היד לאחד מספקי השירות
שלי, בגלל משפט קטן אחד שנפלט לי בשיחת טלפון, שנשמע מאיים בלי כוונה.
(בסה"כ אמרתי
בחצי צחוק- אני אפסיק לבקש מכם הצעות מחיר, ותוך חצי שעה קיבלתי הצעת מחיר חדשה
ב75% נמוכה- ומדובר כאן בכמה אלפי יורו- הבוס שלי אח"כ נכנס אלי למשרד
בתדהמה).
זה קרה בקטנה
השבוע מספר פעמים, בכיוונים שונים מבלי ששמתי לב.
כמו שוב עברתי את
אותה הדבשת שאני מודעת אליה כבר שנים, ולפעמים מצליחה לעבור אותה, אבל תמיד
מתגלגלת לאחור, כמו אותה אבן סיזיפית.
הפעם, אני מקווה
שהצלחתי לעבור את הגבעה ולהמשיך קדימה.
אני פשוט צריכה
ללמוד to embrace myself.
ולהפסיק לפחד מעצמי.
זה הכל.
***
למעשה אלו שני
פוסטים – אחד נכתב אתמול, השני נכתב עכשיו.
דההה.
****
להפסיק לפחד.
זו החוכמה.
תעשי את מה שאת צריכה,
אף אחד לא יאמר לך מה
לעשות.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
