לפני כמה ימים
נסעתי לאכול עם חבר ותיק. מאוד ותיק.
בבלוג אחר, ואולי גם כאן, כיניתי אותו פעם – הטרקטוריסט, או מפעיל הצמ"ה. זה
לא משנה, ולא רלוונטי. דברנו על הא ועל דה, על העבודה שלו, ועל העבודה שלי, על
החיים שלו, ועל החיים שלי, על אוכל ועל בילויים. ושוב הגענו לנושא שהוא לא מבין –
לא שהוא לא מבין שיכלית. את זה אין לו בעיה לקלוט.
מנטלית קשה לו לתפוס איך אפשר להיות כך. אני לא מאשימה אותו. למישהו מבחוץ זה נראה
...איך לאמר- זה לא נראה בכלל.
ואני אומרת לו-
אתה לא תופס – כי אתה לא שם.
והוא עונה- אני לא
מגיע למקומות הללו – כי זה לא מדבר אליי.
לא התכוונתי שאתה
לא שם פיזית- השתעלתי, נחנקת מצחוק, כוונתי הייתה שמנטלית אתה לא שם.
ממ.. הוא עצר את
הדיבור לרגע, מגלגל מחשבה ואמר-
את יודעת, למעשה, כפי שאת מתארת את זה, זה לא שונה מכל מערכת יחסים אחרת בין בני
זוג. גם במערכת יחסים "רגילה" יש שליטהשל אחד הצדדים. בדרך כלל של האישה,
במניפולציות, בדרישות, ברשימת קניות ובסדרי עדיפויות.
אני מחייכת אליו,
תוך כדי נהיגה.
בעיניי, ההבדל בין
מערכת יחסים של שליטה ב BDSM, אני
מסבירה לו, לבין מערכת יחסים "נורמטיבית" או וונילית, הוא בכך שב- BDSM הכל על השולחן, גלוי, ברור מוכרז וידוע מראש,
הגבולות מסומנים וכשלא מתאים לאחד מהצדדים – יש מילה שעוצרת את הכל.
יתירה מזאת- ב BDSM, במערכת יחסים של שליטה (מנטלית או רגשית),
במערכת יחסים כזו, מי שמכוון ומנווט את המערכת, מי שהוא בעל הכוח בפועל, מי שואמר את המילה האחרונה (כן גבירתי
) הוא למעשה
הצד הנשלט, הכפוף, מי שלמטה – לכאורה. מי שלמעלה, לא יכול לעשות כלום אם השפוט שלו
– לא רוצה שיעשה.
לעומת זאת, במערכת
יחסים וונילית- נורמטיבית, נורמאלית, מאוזנת –
שם, על פני השטח אין שליטה בין בני הזוג. אבל זאת רק לכאורה, כי
בצורה לא שקופה, לא גלוייה, אלא מובלעת, נחבאת אל הכלים, מוסתרת- השליטה קיימת גם קיימת.
והיא לגיטימית
אפילו.
והיא באה לידי
ביטוי בצורה של מניפולציות ריגשיות ואולטימטומים, של שיחות יחסינו לאן, וחברים
שקופצים לביקור ושואלים מה נשמע ומה קרה, ורשימת קניות לסופר, ותכניות לסופ"ש
ולחופשים, ומה עושים היום ומחר, ואיך עשים, ועיוות (נו, טוב, תירגעו- בניה) של חלומות משותפים,
והכי הכי- כפתורי אזעקה של ה"עלמה במצוקה"
שקוראת לבן זוגה להחזיק לה את היד כי היא חטפה "חלושס" בכל פעם ברגע
שנדמה לה שהוא קצת מתרחק ממנה.
את המשך השיחה,
אני כבר לא זוכרת. וכבר מזמן ביני לבין עצמי רציתי לכתוב את הדברים, רק
מה...אליוצים ותירוצים.
מה אני רוצה לאמר
בפוסט זה?
ששליטה זו לא מילה
גסה, והיא לא נמצאת רק ב BDSM, שם בצד האפל – כפי שקראו לזה כמה מקוראיי פה
ושם. רק שכאן היא גלויה ולא מסתתרת מאחורי תחפושות ומילים אחרות. היא מודה בקיומה, בריש גלי, ובפה מלא, לא מתביישת מעצמה וממי וממה שהיא. וככזו, גלויה אני
מעדיפה אותה. בוטה, ברורה, חד-משמעית, שאינה זקוקה למניפולציות.
ולמתעניינים בי- אדון
הדגם שלי, כבר מזמן לא אדוני, אלא אני גבירתו, שמנסה להוליך אותו על גבי הדגם,
בניסיון לעבור את הצעיפים שלו ולהגיע ללב הדגם- שם נשיג שליטה בצללים שלי ושלו.
אני יודעת שיש לי דגמים נוספים אותם אני צריכה לשרטט מחדש, לתקן, ולעבור בשאיפה להגיע לדגם המשורטט
באבן (את המשפט האחרון יבינו רק אותם שקראו את סידרת הספרים הנכונה).
נכונה לי עוד סדרת מבחנים לא קלה, שאגיע אליה כשאהיה מוכנה.
בינתיים, אני
נהנית מהמצב הקיים, שלי ושלו.
ועדיין מחפשת זוגיות.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
