אני לא כותבת הרבה
לאחרונה.
לאחרונה .. אפעס.
Let's face it, בשנים האחרונות.
אני יכולה לתרץ
לעצמי את זה שאני מאוד עמוסה בעבודה ובלימודים ובכלל בחיים, אני יכולה להסביר את
זה בקשר האינטנסיבי עם איש הדגם שכרוך בעיקר בשיחות עמוקות כתובות (איש הדגם, מי
שהיה פעם אדון הדגם, ואחר כך הפך להיות הכלבה שלי, היוםברגע זה ממש, הפכתי אותו לאיש הדגם), אני יכולה
גם לאמר שמאז שהתחלתי עם הקונצרטה, אני פחות יצירתית (בולשיט אחד גדול), או שאולי זה משום
שלמרות שהכתיבה הייתה לי פעם צורך ענקי, ראשוני ומהותי, הדרך שבה שפכתי את עצמי
והסברתי את עצמי לעצמי, היום כשהגעתי למצב של שולם עם עצמי – פחות או יותר – כבר אין
לי צורך בכתיבה.
יכול להיות שמכלול
הסיבות, התירוצים, וההסברים ששפכתי בפיסקה למעלה הביאו לתשבלי הזה של חוסר הכתיבה
שלי.
אבל זה יותר ויותר
חסר לי.
אולי זה משום
שהאינטנסיביות בשיחות עם איש הדגם ירדה, אולי משום שבתהליך ההשלמה והקבלה שלי את
עצמי, אחרי תקופת ישורת ארוכה, הגיע הזמן שוב לעלות מדרגה, אולי ואולי, אבל מה
שאני יודעת זה שבתקופה האחרונה שוב אני מתגעגעת לכתיבה, חזרתי להסתובב עם מחברת
בתיק, או באוטו, למקרה שחלילה, אולי יתחשק לי לכתוב לעצמי משהו, ואפילו פתחתי
וכתבתי במחברת דפי הבוקר שלי. יכול להיות ויכול להיות.
אז כן, זה חסר לי
ואני לא יכולה להבטיח הבטחות (אני ? הבטחות? חחח), אבל אני אנסה לחזור לכתיבה שלי.
לכאן, למקום שהיה
לי ועדיין בית, כבר הרבה מאוד שנים.
רק רציתי שתדעו.
אני אולי כאן.
בלי התחייבות.
כרגיל.
:-)