גם כשאת לא יכולה.
את כותבת.
גם כשאין לך כח.
גם כשאת ממש, אבל ממש עייפה.
כאילו אין לך ברירה.
כאילו את מוכרחה.
כאילו אין לך אפשרות אחרת.
ואת ממשיכה.
בלי הפסקה.
ממשיכה וכותבת.
את הכאב ואת השימחה,
ואת כותבת,
את הצחוק ואת הדימעה,
את החיבוק ואת הדחיה,
את הכעס ואת ההקלה,
את האהבה.
כי בלי זה את לא יכולה.
כי בלי הכתיבה, את מתה.
כי בלי...
את פשוט
לא
את
כותבת.
אז את כותבת.
וכן,
את ממשיכה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
