צמח בר

לצאת ביום חמישי בצהרים ממבחן מתיש בן ארבע שעות ולחטוף צעקות מהמנהל שלי כי לא הדברים הללו והללו לא טופלו וכי אני לא בסדר. לקבל הוראה לכנס ישיבה ביום ב' דבר ראשון בבוקר עם עוד עשרה איש בכדי להסדיר אחת ולתמיד את הנושאים האלו.

לחשוב במשך כל הסופש והחג על הנאום שאותו אני רוצה לשאת בישיבה, שמסביר כי באמת זה לא היה בידייים שלי. ועוד קול קטן שהרגיש שיש כאן שידור חוזר למקרים שארעו במקומות עבודה קודמים שלי, והכל שוב חוזר על עצמו.

לכנס ביום ב' בצהרים (היום) את הישיבה (כי בבוקר הייתי עסוקה בדברים עוד יותר דחופים), מלאת עזוז ואמונה עצמית, מוכנה לאמר "תמות נפשי עם פלישתים".מוכנה לצעוק ולהלחם על צידקת דרכי.

לתת למנהל ההוא להתחיל את הישיבה ולשמוע אותו אומר קבל עם וישיבה - שצמח-בר חטפה צעקות שלא הגיעו לה, שלא באשמתה, שלא הייתה צריכה לקבל אותן, שהנושאים הללו לא באחריותה ולא היא צריכה לטפל בהן, ושאלו מקרים שקרו בין היתר בעקבות קבלת החלטות לקויה שלו עצמו, והוא מסיר מעליה את האחריות.

פפפשששוווו...

לפני כמעט שנתיים החלפתי מקום עבודה. הסכמתי להתפשר בשכר בכ-20%-30%, כנגד הצעה אחרת שקיבלתי, בידיעה מראש שזה מקום שלא משלם הרבה. גם במשך הזמן, תוספות השכר לא ממש הצדיקו את העבודה והאיכפתיות שהשקעתי. הסכמתי להתפשר, מהסיבה הפשוטה שראיתי איך האנשים מתנהלים שם. איך ההתייחסות ההדדית בין האנשים. איך קיבלו את פניי, גם כשהייתי בסה"כ מועמדת. למקום זה לא חסרות רעות חולות, כמו כל מקום עבודה גדול. וזוהי חברה עצומה. קונגלומרט.
מהבחינה הזו לא התבדיתי. גם אם ביום ה', לרגע חשבתי שטעיתי וזו הייתה הפעם הראשונה שקרה דבר כזה, הרי שזה תוקן היום.

נפגעתי, וזה כאב, וגם קילקל לי קצת את הסופש והחג, אבל זה טופל בצורה הטובה ביותר מבלי שאצטרך להוציא אנרגיה, מבלי שאצטרך להסביר את עצמי, מבלי שאצטרך להלחם על עצמי ועל ההערכה כלפיי.

ושוב זו הוכחה עבורי, שתחושות הבטן שלי צודקות.