ובבוקר אני יוצאת עם כפכפים ותרמוס התה שלי לעבודה.
באוויר נתלה ריח של גשם ואני נושמת אותו עמוק לתוכי.
זה מזכיר לי את ריחו של האביר ז'.
ריח רענן, עם טעם של עוד.
חושבת עליו ומחייכת, עוד דקה אתקשר אליו מהדרך ואשמע את קולו.
הוא גורם לי לחייך ולצחוק מאושר.
השמש מפציעה בין העננים באורות רכים של זריחה.
אני לא אדם של בוקר, אבל מזמן מזמן עוד כשהייתי ילדה,
המורה שלי בחוג לציור אמר
שמבחינתו, הזריחה עדיפה על פני השקיעה.
הצבעים, הרעיון של ההתחלה.
והפעם תמונה שהוא צילם.
תמונת זריחה של הבוקר מהדרך שלו
והקרדיט הפעם הוא שלו- האביר ז'
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
