יום שישי, אחת
וחצי בלילה.
מתעוררת מהשינה
מתוך חלום שעוסק בך אל תוך מחשבה שהיא שלך.
הדברים בינינו
קשים. לא במובן של אלימות או סבל, אלא במובן של עוצמת הקשר. אתה, אם הבנתי אותך,
קורא לזה תשוקה. שנינו אומרים אהבה. אהבה חזקה. אהבה עוצמתית, נדירה, שמעלה
ומורידה. כזו שמטלטלת עולמות, שמשנה נקודות השקפה.
הדבר הזה שיש
בינינו, האהבה, התשוקה, העוצמה, כל הקשר הזה, כל החיבור המטורף הזה בא לנו בהפתעה.
אף אחד מאיתנו לא תכנן אותו, אף אחד מאיתנו לא חיפש אחריו, הכל קרה במקרה, בחיים
כמו בחיים, כך סתם זה קרה. ובלי לשים לב, נשאבנו לתוך הסופה, נלקחים לתוך עין
הסערה. ואנחנו חסרי נשימה. ואנחנו חוששים, ואנחנו מחכים לעתיד לקרות בשמחה.
עוצמת עיניים,
מתכרבלת בשמיכה, נזכרת כיצד אני חשה לקראתך ואיתך. כיצד אתה גורם לי להרגיש,
ההתרגשות, פיק הברכיים, הפרפרים בבטן, הרעידות בידיים, חום וקור וצמרמורת כמו ילדה קטנה. וכשאני
מספרת על כך לך, אתה אומר שאתה שותף לחוויה. ואני מאמינה. אתה לא מסתיר ממני את
תחושותיך שלך. הכל בינינו הדדי כל כך. לא ידעתי שאפשר ככה.
קשה להתמודד עם רגשות
כאלו. קשה לבלוע את העוצמה הזו. להכיל אותה, לעכל אותה. קשה לדעת איך לשלוט בה. ברגיל אחת מדרכי ההתמודדות שלי היא כתיבה. מעולם לא הייתה לי בעיה בכתיבה, בדרך כלל אני
רהוטה, ובכל זאת, קשה לי למלל את האהבה שלנו, את התחושה החזקה הזו, לתרגם למילים
את העוצמה, לתחם אותה לתוך מילים קטנות שיגדירו את ההרגשה. הכתיבה שלי חיוורת ביחס
אליה. לא מצליחה לחבר לתשוקה הזו מילים שיצליחו להמחיש אותה במעופה.
ואז אתה אומר, שהכתיבה
שלי לא מפגינה את התשוקה. את מה שיש בינינו. אתה אומר זאת כמי שהיה שם, באותו מקום
ובאותו זמן, כמי שחלק וחולק עימי את החוויה. וכן, הנה שוב, נתקעה לי הכתיבה. אני
מנסה להמשיך מכאן ולא מצליחה.
שוב בורחת למיטה,
אולי בבוקר תבוא הישועה.
יום שישי, לילה.
שתיים ורבע לפני
השינה.
הפכת את עולמי עליי.
בלי להרהר פעמיים,
בדרך אליך, חוצה בזה אחר זה את הקווים האדומים שקבעתי לעצמי.
בלי להסס, מפירה
כל כך הרבה לאו שהטלתי על עצמי, רק בכדי להיות איתך.
כל כך הרבה גבולות פתאום כבר לא קיימים.
מקלפת מעליי שכבות
הגנה כל כך עמוקות, שלא זכרתי שהן רק שכבות ולא הליבה.
במילה קטנה או במשפט
קצר אתה מלטף, מרגיע חששות, מרחיק ממני פחדים, מגלה מתוך העוצמה שלך שאתה שותף בדיוק לאותם תחושות.
ואני מניחה ראשי בחיקך, מתרפקת בחיבוקך ומתמסרת לך.
חזק ממני. כזה
אתה.
וכשאתה מתנתק ממני,
ולו רק לכמה דקות,
זה כאילו כל האוויר
נסחט מהריאות
כאילו תלשו לי את כל
השערות
כאילו הכניסו אותי
לצינוק.
אני שרויה בהמתנה
עד לפעם הבאה,
שתקרא לי
ותאמר לי
שאני שלך.
תמונה ממש לא קשורה משוק הפליאו בבוקר
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
