צמח בר

Hope

Emily Dickinson

Hope is the thing with feathers

That perches in the soul,

And sings the tune without words,

And never stops at all,

And sweetest in the gale is heard;

And sore must be the storm

That could abash the little bird

That kept so many warm.

I’ve heard it in the chillest land,

And on the strangest sea;

Yet, never, in extremity,

It asked a crumb of me.

תקווה

תקווה זה הדבר הזה עם נוצות

שיושב בנשמה,

ושר ללא מילים,

ולעולם לא מפסיק,

והמתיקות בסופה נשמעת,

וכאובה מן הסתם הסערה,

שיכולה להכלים את הציפורת,

השומרת חומם של רבים.

שמעתי זאת באדמות הקרות ביותר,

ובימות המוזרות ביותר,

ועדיין, בשום אופן, לא

תבעה פירור ממני.