צמח בר

הגעגוע,

הכמיהה

אמצע הלילה, דלת הבית פתוחה,

אני שומעת ממרחק את רעש המכוניות החולפות בכביש אחד

זה נשמע כו גלים בים – באים והולכים, הולכים ושבים.

איכשהו זה משתלב עם מנגינת הצרצרים

שלא מפסיקים לחרוק את חיזורם

בחיפוש אחר בת הזוג המושלמת

למען עתיד קיים.

כלב נובח במרחק, שני עונה לו מכיוון אחר.

טפיפות כפות רגלי החתולים מהדהדות לי על הגג

בחולפם בריצה קלה מצד אחד של המבנה למישנהו.

לעיתים עוברות מספר דקות מבלי שתעבור ולו מכונית אחת בכביש.

מטוס מאי שם, יורד לנחיתה.

אני יוצאת לגינה לנשום אוויר, להביט בשמיים הכחולים כהים,

בצלליות העצים.

אני חצי ערומה,

ממילא לאף אחד כמעט אין זווית ראיה.

וגם אם כן הייתה, בשעה כזו הם ישנים כאן כבר מזמן,

אנשי הכפר.

עוד מעט מתחיל הסתיו

לוקחת נשימה עמוקה, עוצמת עיניים,

מטה ראשי לצד, כמו מניחה את עצמי

על כתף, בתוך חיבוק

חם ועוטף, מלא אהבה וחיבה.

כבר לילה

עוד מעט מחר.