אבל זה עדיף מלא כלום.
השבוע כשישבת אצלי וסיפרתי לך שאני כבר לא חולמת על לעבור להולנד ולא רוצה לוותר על מה שיש לי כאן וכל השאר, גם אם יקרה נס
ועל הדברים שביקשתי שיעשה והוא לא עשה,
נחתה עליי איזו ... איך לקרוא לזה... הבנה?
זו לא המילה המדוייקת, אולי הפנמה,
אני חושבת שריגשית הבנתי מזמן, אבל כמו תמיד לקח לי זמן לעכל את מה שחשתי, להפנים ולהפוך את זה להבנה גם במילים.
לא רק בבטן, אלא גם בראש.
דיברתי על זה שאני הייתי מוכנה לעזוב הכל בשבילו, את העבודה, את המשפחה, החברים, הארץ לעבור לארץ אחרת וכל זה עבורו.
עבור האהבה, עבור הזוגיות, עבור החיים המשותפים עם מי שחשבתי שהוא אהבת חיי.
תוך כדי זה, נזכרתי שבתקופה שעוד חלמנו שיהיה לנו עתיד משותף חיפשנו בתים בהולנד.
בית שיהיה שלנו.
לגור בו, לחיות בו.
תוך כדי שדיברתי איתך קלטתי, שבעוד שאני הייתי מוכנה לזרוק הכל ולהתחיל מחדש,
הוא לעומת זאת,
לא היה מוכן לוותר על החצר הגדולה ועל הגראז' הגדול, על המיקום והמרחק של הבית ביחס למקום העבודה שלו.
דברים שמן הסתם הגבילו את החיפוש שלנו והעלו את רף המחירים של הבתים.
ההתעקשות שלו תמיד הפריעה לי אבל לא יכולתי למלל את התחושה מה מפריע לי ולמה.
הרגשתי שאני אגואיסטית שאני לכאורה מאלצת אותו לוותר על הדברים שהוא אוהב, על התחביבים שלו
למרות שאני הייתי מוכנה לוותר על הכל בכדי לחיות ביחד איתו.
באחת הפעמים שרבנו על כך שהוא לא מסוגל להגיע להחלטה הטחתי בו שהוא לא אוהב אותי כמו שאני אוהבת אותו,
הוא הזדעזע, נפגע ושאל איך אני יכולה לאמר כזה. הוא הרי אוהב אותי יותר מהחיים עצמם.
ואני שלא רציתי להחריף את המצב ניסיתי לרכך את הפגיעה.
אז היום, השבוע אני שוב מרגישה כך, שהוא לא אהב אותי כפי שאני אהבתי אותו.
השאלה עכשיו שאני שואלת את עצמי-
האם אני באמת אהבתי אותו?
האם הוא באמת אהבת חיי?
יותר ויותר מתגבשת בי הידיעה, שסביר להניח שאהבתי את מי שחשבתי שהוא, את האדם שהוא הציג בפניי.
אהבתי את האדם שרציתי לראות, כי רציתי פעם אחת ואחרונה לחוות זוגיות ואהבה כמו שכל חיי חלמתי שתהיה לי.
אהבתי את מי שבחרתי לראות, למרות שראיתי גם את נורות האזהרה (כן, היו כמה, אחרות, נוספות), כי בחרתי לאהוב.
בחרתי לחלום על אהבה ועל HAPPY ENDING איתו.
זו הייתה "זוגיות" יחסית טובה.
יחסית - ביחס לכל מערכות הזוגיות הקודמות שהיו לי.
היא לימדה אותי הרבה מאוד דברים על עצמי ועל איך צריך להיות קשר בין בני זוג.
למרות כל הקשיים והמגבלות.
אז חשבתי שזו מע' הזוגיות האחרונה שתהיה לי בחיים האלו.
והיום?
ומחר?
לא יודעת.
אולי לא תהיה מע' נוספת, אני כל כך מצולקת שכבר לא נותר מקום למשהו אחר.
אולי כשיעבור עוד קצת זמן והפצעים יגלידו אצליח להכיל זוגיות נוספת, אולי אפילו אהבה אחרת.
אבל אני יודעת, או חושבת שאני יודעת, או מרגישה או משהו,
אני חושבת שהשבוע שיחררתי.
אולי ההבנה הזו סגרה את הדלת האחורית שמסתכלת על העבר ופתחה את הדלת הקדמית לדבר הבא - מה שזה לא יהיה.
או שפשוט איפשרה לי את ההקלה שאני כל כך צריכה.
אני מקווה שבפעם הבאה שאת כאן נוכל להיפגש ליותר זמן, או ליותר מפעם אחת חפוזה.
הרבה אהבה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
