"אתה כועס על משהו?",
"אתה כועס עלי??" צעקתי קבל עם ומחלקה, היום בערב לאחר שנוהגו החמור והקפוא אליי, שלא כהרגלו, עלה לי על הסעיף.
ובתגובה, התרככו פניו, עלה החיוך שאני מכירה, סובב את גב הכיסא, כך שגבו ישאר חשוף אליי, כאומר, "מסאג'...", רצה שאגע בו.
ונגעתי בו, באותה חירות שהרשיתי לעצמי לגעת בו, מאז ומתמיד. וחשתי את הצמרמורות שמגע ידיי בגבו מעביר בו.
וידעתי את שלא אמר במילים.
זה לא יקרה מחר.
זה לא יקרה בשבוע הבא.
אבל זה יקרה.
מתישהו.
ואגיד לו- את אותה הדרך שאתה עושה, גם אני עושה.
הוא, שלא כמוני, צריך שאגיד לו את המילים הללו, כי הוא, בניגוד אליי, לא רואה מעבר למסך העשן והעננים שהוא מפזר סביבו.