בתוך כל הרעש של הרחוב הראשי, המכוניות הצופרות, האוטובוסים העוברים, המשאיות העוצרות בחריקה פה וכאן, בעוד אזני כרויה לשמוע את יללות החתולים בחוץ אולי אצליח לזהות ביניהם את קולה של דריה הנעדרת מביתה מאז ליל חמישי, קלטתי פתאום את ציוצי הציפורים והבנתי ששכחתי להקשיב.
הרחוב המתנמנם לאיטו בשמש אביבית של יום שלישי אחר הצהריים הקל במלאכת ההקשבה ואף יצאתי החוצה להאזין ולהבחין בין הסוגים השונים של הציוצים. הקשבתי לשיחה, דמעתי דאגה של אמא ציפורה, שמעתי קריאת חיזור של זכר לנקבה, וכל זאת בפינת העיר ההומיה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
