צמח בר

 חזרתי מהבריכה עכשיו.

שחיתי.

נו כמובן, מה עושים בבריכה אם לא שוחים?

באמצע הבריכה השניה תפסה אותי שאלה- בשביל מה?

מה הטעם להתאמץ?

אני שוחה בכדי למנוע דלקת בכתף שנגרמת בתוצאה בעקמת. אבל כתוצאה מהשחיה כואבות לי הברכיים, כך או כך אני סובלת.

מה גם שהשחיה לא מהנה כמו שהייתה פעם בעבר. אני סופרת כל תנועה שאני עושה, וכל תנועה כזו נעשית במאמצים ובהשתדלות.

סופרת את הבריכות, מנסה לחשוב על דברים אחרים, על עובד הבריכה, על ההוא עם התוכעס. על אבא שלי, אמא שלי, העבודה שלי. אף אחד מהנושאים לא מכניס בי מוטיבציה.

פחות מחצי מספר הבריכות שאני עושה בדרך כלל (אם אפשר לקרוא לפעם בשבועיים במקרה הטוב, דרך כלל) ואני נשברת יוצאת החוצה. כבר לא יכולה להמשיך לשחות. אני חסומה אפילו בשחיה.

אני יודעת שאני בדיכאון בזמן האחרון, רק לפי הסימפטומים. עייפות נוראית, הסתגרות, בכי- כן, כן אני בוכה  דמעה פה דמעה שם. אתמול אפילו ראיתי את "אישה יפה", עם כוס יין ופופקורן.

אני פשוט לא מבינה בשביל מה הטעם להמשיך הלאה. זה סתם מעייף.

באוטובוס חזרה, אני שומעת בדיסקמן להקה שהתחבבה עליי בזמן האחרון, להקת רוק עם טקטים מדכאים משהו, רואה דרך החלון מישהי לבושה באופן מזעזע, ושואלת את עצמי הגם אני אהיה כך, אתבגר, אבל אהיה לבושה בנוסח שצועק תראו אותי- אני שומרת על רוח צעירה למרות גילי המתקדם.

חוזרת הביתה, מתיישבת לכתוב, עוד שעה בערך אני צריכה לצאת לעבודה. גם לזה כמובן אין לי כח.

ידיי רועדות כבר כמה ימים. רוצה להיכנס למיטה להתכסות בפוך להיעלם.

אני נכנסת למיטה.