צמח בר

דלתות מחשבתי

נסגרו בטריקה,

רועמת,

שותקת, דוממת.

אי שם בפאתי מוחי,

בשולי יקום מחשבתי,

נחסמה הגישה,

לא ליציאה,

לא לכניסה.

והחיים הגועשים, הרועשים, הסואנים

קבורים תחת מעטה קשה,

מבקשים לצאת,

כמו אותה לבה רותחת,

מפעפעת, מבעבעת,

הממתינה לתורה,

להתפרצות וולקנית

שתזרה אפר ועפר,

שחור וקשה לנשימה

בכל.