| 9/2003
על חומות וחסימות
יש מצבים שנאי לא כותבת.
כמה ימים שאני לא כותבת.
ביני לבין עצמי אני מסבירה את זה בהתלבטות, בשאלה שנשאלת, וחוזרת ועולה, ומתחבטת ומהדהדת בתוך מוחי.
פותרת, ופוטרת.
מטפלים דרכם לשאול שאלות, בכדי שהמטופל יבין למה.
דרכם לשאול שאלות, ולא לוותר עד שיקבלו תשובה.
לא בשביל עצמם הם צריכים את התשובה, אלא בכדי שהמטופל יתן לעצמו התשובה וכך יתווה לעצמו את הדרך.
לשם כך הם צריכים להיות עקשנים ולא לוותר למטופל, כשהוא מתנגד, כשהוא מוותר, כשהוא נותן לעצמו תירוצים ולא סיבות. ויותר מהכל הם צריכים לעשות בלי שהמטופל יכעס עליהם, אולי יתרגז, על העקשנות על חוסר הותרונות.
אבל הם צריכים לגרום לו לראות את הדרך בה בחר, לטוב ולרע.
לא להוביל, לא להתוות, אפילו לא להראות.
המטופל צריך לעשות כל זאת בעצמו.
יש בי מחסומים, בהם נאבקתי כל חיי.
כל חיי נלחמתי בהרגשה הלא מובנת, שחיי שחייתי אז הם לא החיים הנכונים, לא הם אלו שנועדו לי לחיות. אחר כך נלחמתי בחומות שהתנגשתי בהן כל הזמן. בחומות שסבבו סביבי וגרמו למקום שאליו רציתי להגיע להיות בלתי מושג. אפילו בלתי נראה. רק ניחשתי שהוא קיים.
פעם חשבתי שהמקום חיצוני, ותיארתי לעצמי אותו ככרי דשא ביום אביב, כשהשמש לא חמה מדי, והציפורים מצייצות, והפרפרים מעופפים מפרח לפרח.והאוויר רענן, והאדמה רכה להשתרע עליה.
היום החומות הן מחומר שקוף- אני רואה מה יש מאחוריהן, מה המקום אני מיועדת להגיע, אליו אני צריכה להגיע.
עשיתי שלב נוסף בחיים שלי. נאי רואה מה יש הלאה.
היום המקום ההוא נראה אחרת, הוא בתוכי, עמוק בתוכי, והוא חמים ונעים, ואור אדמדם-כתמתם מאיר, והוא רך כענן וכיף בו. ככה אני מתארת את הבית שלי שיהיה לי.
עכשיו הוא מלא אבק, ויש בו פצעים שיש לטפל בהם, וסקדים בקירות, שיש למלא.
אבל הוא הבית שלי, ואני אוהבת אותו.
כן, נאי אוהבת אותו.
אני אוהבת אותי.
אני רק צריכה להרים את מסך הזכוכית הזה שמקיף את חיי הנוכחיים, ולגשת למקום הזה.
להתרווח ולהגיד, זו אני, זה הבית שלי.
קבלו אותי כך, או שאל תקבלו אותי, אבל זו אני, ואני כבר קיבלתי אותי.
המתנה הנפלאה ביותר בעולם.
מי שיש לו אותי, רק ירוויח.
טוב זה בעתיד, כרגע אפילו לי אין אותי.
אבל זה רק זמני.
מישהי נלחמה איתי היום במשך ארבע שעות באיי סי קיו, בכדי שאוכל לנסח במילים את התובנה הזו.
היא כפתה עליי לגשת למקום ההוא ולתאר את מה שאני רואה.
היא מטפלת נפלאה.
תודה.
דבר נוסף- הרגע הבנתי שלחומה השקופה הזו יש שם.
הוא שקוף בשבילי ואני רק צריכה להזיז אותו מדרכי, כי הוא עומד ומפריע לי.
כמה עצוב לי בשבילו.
הוא אפילו לא מבין.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
