צמח בר

 זה רק חלום

יצאתי מהעבודה.

זה היה בבית של ההורים שלי, ועזרתי לבוסית שלי.

זה גרם לי להרגיש טוב, ושאני חשובה. יותר נכון, נפוחה מחשיבות.

כשהתכוננתי לצאת, אמרתי לה לא דיברנו על מחר.

היא אומרת לי- מחר יום שישי, תבואי ביום ראשון לעבודה. ונדבר.

יצאתי משם כשאני חושבת בשימחה - אותו השכר, אותו התפקיד.

יצאתי משם- הדרכים היו כמו סביב מקום העבודה הקודם שלי.

יצאתי משם ולקחתי את הכיוון הלא נכון הביתה.

זהו,  שלא שהוא לא נכון, זה רק סיבוב שמאריך את הדרך, והוא גם פקוק יותר, במקום הדרך הקבועה שלי, שאין בה פקקים אף פעם.

נכנסתי לצומת ולדרך.

הנתיב לשמאלי היה פקוק, עד עמידה.

הנתיב שלי היה פתוח אבל היה מישהו לפני.

והוא נסע במהירות מסחררת, ואני מחרה אחריו.

הדרך הייתה צפופה. לשמאלי המכוניות העומדות בפקק, ולימיני, מכוניות חונות.

אני נזהרת לא לדפוק את המראות של המכוניות החונות, מעיפה מבט מדי פעם, מעבר לכתפו של זה שנוסע לפניי. לא מסתכלת שמאלה, יודעת שהכל בסדר שם. אמנם צפוף, אבל אל דאגה.

הוא נוסע מהר מאוד.

אני אחריו.

זה מעלה גבעה. אני נוסעת במעלה גבעה.

לפתע נפסק הכביש והדרך הופכת להיות דרך עפר, לא הספקתי לבלום את המהירות, ואני מתהפכת.

180 מעלות, 360 מעלות.

אני יוצאת מהאוטו, הוא אדום.

שלם ללא פגע. אני בטח שלימה.

מכניסה שוב את המפתחות למתנע, ומדליקה.

עדיין מחוץ לאוטו.

ניגשות אליי שתי נשים צעירות שחורות שיער, שואלות מה יש בבגז' שאיפשר לי לצאת כך מההתהפכות. ושהן רוצות לעשות ניסוי- לעשות זאת שוב.

אני מתעלמת מהן, וניגשת לזה שנסע לפניי, האוטו שחור, ואפל בפנים, אני לא רואה אותו ממש בפנים.

אני נוקשת על החלון, ומבקשת שיפתח לי, הוא לא ממש שש לעשות זאת.

מפחד שאפגע בו.

בסוף החלון יורד, ואני אומרת לו- הלוואי שיסעו תמיד לפניך במהירות של 20 קמ"ש.

כאילו שהוא אשם.

והולכת.

אני חושבת שאני יודעת מה פירוש החלום, וזה מטריד אותי.