מצוקת אחד מבני המשפחה, מביאה את יתרתה להתקרב זה לזו, להישען זה על זו, לשהות הרבה יותר משהיו שוהים אילו תלוי היה הדבר בהם.
ככל שהמצוקה מתארכת והולכת, היא הופכת לדבר שבשיגרה. כואבת מציקה, מעיקה ומפריעה, אבל בכל זאת – שיגרה.
עם השיגרה עולות מחדש ומופיעות הבעיות שמלכתחילה הורחקו, הודחקו, והונחו בקרן זוית, בפינה.
טינות ישנות, כעסים נשכחים, קינאות מורחקות.
סיר הלחץ שבו המשפחה נמצאת, מתחיל להיות קטן מדי, והקיטור מתחיל לעלות עדי כדי פיצוץ קרוב.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
