כל בני האדם נולדו שווים.
שווים, אך שונים זה מזה, במראה, באופי, בצורת החשיבה.
יש אנשים גבוהים, יש אנשים נמוכים, יש שמנים ויש רזים, יש גבוהים ושמנים, ויש רזים וגבוהים, יש אנשים, שאוהבים הרבה חברים ויש אנשים שאוהבים להתבודד.
יש אנשים שבשעת מצוקה, פונים לחבריהם הקרובים לשם תמיכה ועידוד, ויש אנשים שבשעת מצוקה מסתגרים בדלת אמותיהם ולא חפצים בשום קירבה אנושית למעלה מן ההכרח.
יש אנשים ויש אנשים.
יש גבוהים ויש נחמדים.
יש יפים, ויש טיפשים.
אדם מטבעו הוא יצור חברתי.
אדם חי בחברה אנושית. הוא זקוק לה.
אדם קושר לו קשרים.
אדם לא אוהב להיות לבד.
גם אם לא תמיד מוצא את האדם הנכון להיות עימו, הוא ממשיך לחפש עד שהוא מוצא.
ההתאמה על פי רוב אינה מושלמת.
סביר להניח שלא תהיה מושלמת.
כולנו שונים זה מזה. תודה לבורא.
אדם מוצא לו בן/בת זוג, ואומר לעצמו, הו, הנה מצאתי מישהו להפליג עמו אל עבר השקיעה.
הזמן עובר, הם לומדים להכיר זה את זו.
ואז בן הזוג אומר דבר מה.
אדם מקדיר פניו. לא, זה לא לגמרי מוצא חן בפניו. וסימני שאלה מופיעים בפניו.
אבל, האם בגלל דבר אחד קטן שנאמר בבדיחות הדעת, ולא לגמרי מצא חן, זורקים מכלול שלם, שדווקא כן מוצא חן?
האם בגלל זה מקלקלים מערך שלם?
האם לא מנסים להבין מה נאמר? ולמה?
אדם שמוותר על מכלול שלם, שכן מוצא חן, בגלל פגם קטן אחד, הוא אדם שלא הייתי רוצה להפליג עימו אל השקיעה. תמיד יהיה בי החשש שמא אומר או אעשה דבר מה לא תקין בעיניו, ותמיד אלך לידו על קליפות של ביצים ואזהר שמה שאני אומרת או עושה, סופו של דבר, אהיה לא אני עצמי, אלא מישהי אחרת, והתנהגותי מלאכותית.
אני מעדיפה להיות עם אדם, שמקבל אותי כמות שאני אל בין זרועותיו ומנסה להבין ולקבל גם אם שלא בזדון אמרתי דבר מה שהעליב, או פגע, או לא תאם את השקפת עולמו. אני מעדיפה להיות עם אדם שלא רואה אנשים אחרים ואת העולם כולו דרך מסגרת אחת בלבד, ומה שלא נכנס לאותה המסגרת פשוט לא קיים.
אני מעדיפה להיות עם אדם שיודע לקבל את השונה ממנו, ולא עם אדם שמנסה להתאים את הנמצא לידו לתוך הדמות שבנה בתוך ראשו.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
