"השעה 12 בלילה. אתה לא חושב שאנשים ישנים?"
כך פתחתי את השיחה כשראיתי שהמספר הוא מחו"ל צארץ.
כמה ימים לפני כן הייתי פותחת את השיחה בצורה אחרת, אבל פמה כבר חזרה לארץ, אז אני רגועה ומרשה לעצמי.
"לא מעניין אותי, למה את חושבת שזה צריך לעניין אותי כשאני מתקשר מחו"ל?"
"אין לך כבוד ללוחות הזמנים של אנשים"
"טוב, אם את אומרת, רק רציתי להגיד לך שיש לי את ה- WHITE MUSK שלך"
"תודה"
"את מחר בבית?"
"כן, אני כל השבוע בבית, אני חולה, יש לי ברונכיט"
"את מקבלת אורחים?"
"לא, לא סובלת לקבל אורחים כשאני חולה"
"טוב, דברי איתי"
וניתקתי. בלי להגיד שלום, או כל מילות פרידה אחרות
אויש, אני צריכה להתעלל בו יותר.
לעשות לו פרצופים, לא להיות מרוצה.
להגיד לו בפנים שהוא גרוע במיטה (אמת לאמיתה!!! בי נשבעתי).
אני לא יודעת מה זה יעשה לו, אבל אותי זה לפחות יעשה מרוצה.
ועכשיו אחזור לחלום חלומות שלא יתגשמו על האחר.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
