היום, הוא יום הנישואין ש/לי.
מוזר, שכחתי.
כשהתחילו להגיע טלפונים שאומרים מזל טוב, עניתי, אה, על מה?
והסתכלתי בלוח השנה.
ככה זה כלא עובדים שוכחים את התאריך.
וככה זה כשמעדיפים להרחיק את המשמעות של התאריך ממך.
דיברתי מקודם עם מישהו, שיחה מאוד ארוכה שהוקדמה לה שיחת איי סי.
האיש הזה, שבכלל כמעט לא דיברתי איתו על הסיבות של הצלילה לפרטי, ודיברנו על דברים אחרים, והיה לי נורא כיף לשוחח איתו, הצליח להעלות לי חיוך של רוגע על הפנים.
הוא לא העלים את הכאב, והבכי והעצבים, והרעידות בידיים, אבל הוא,, בלי כוונה, הצליח לגרום לי לראות שיש שמש בחותץ, וכבר לא כל כך חם, והאוויר נעים, ובשום ריחות של סתיו.
לא דיברנו על מה שגרם לי להסגר, גם לא הייתי מצליחה לדבר, אילו הייתי רוצה.
ואם הייתי מדברת על כך, זה היה גורם לי להתפלש יותר ויותר בביצה הזו, מדמנת הכאב והשכול, וחוסר האונים.
תודה על שיחה נעימה, תודה על היכרות חדשה.
פשוט תודה.
אתה כבר יודע מי אתה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
