ראה אותה בים, רגליה נטועות במים, השמש שהייתה נטויה עמוק לתוך אחר הצהריים, שילחה קרניה, ועורה החום-זהוב הרטוב, ניצנץ באלפי שמשות צבעוניות משתברות לתוך עיניו.
עיניה, ירוקות, כצבעו של הים לפני סערה.
שפתיה אדוות גלים קצופות.
הריח ממנה את הים, המים המלוחים.
שיערה, רטוב, כבד, ארוך, סבוך. כיסה את גבה ועד רגליה.
היא חייכה אליו.
עמד נטוע על רגליו, בחול הלח, לא יכול להזיז איבר, לא מעיז, מביט בה כמו היתה היא חלום.
אחרי זמן שארך כנצח, שבו לא העיז לנשום אפילו, ניסה להושיט ידו, להתקרב אליה, והיא צחקה קלות, ונעלמה במים.
הביט בנקודה שבה נעלמה, גלים זעירים במים השוקטים בעדנה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
