צמח בר

המפלצות שבראשי אינן נותנות לי מנוח.

הן גם לא נותנות לי להגיע לאן שאני רוצה.

הם נמצאות בים, בחוף שאליו אני רוצה ללכת להשתזף.

הוא לא רחוק מכאן, אבל אין שם שובר גלים, והים שם פתוח למרחב, אבל הוא חלק, ונקי, והמים צלולים כמו מראה, ורואים מלמעלה, מהטיילת שמשקיפה על המים את המפלצות, והן ענקיות.

אבל לשם אני רוצה להגיע אבל מפחדת.

בחופים אחרים, אין מפלצות, אבל המים עכורים, ויש אנשים, מלא אנשים, וצפוף, ולא נעים, והמפלצות שם הן קטנות, מאוד קטנות.

אבל אני רוצה להגיע לחוף שלי, עם חול נקי, ונעים למגע, ושמש בהירה, ומים נפלאים.

והמפלצות כל כך צבעוניות, ואני יודעת, שאם אהפוך את המפלצות שבאות והולכות מתוך חורים ענקיים במים הרדודים, לחברות שלי, אוכל לרכוב עליהן, לכל נקודה בים שארצה, ואוכל לעשות איתן מה שארצה, ואוכל להשתכשך במים הצלולים בלי פחד.

ומהפלצות האלו, רק הגודל שלהן מפחיד, הן בעצם משתוקקות לחברה כמו ילדים קטנים, בודדים, מחפשים עם מי לשחק ובשימחה הן תהיינה חברות שלי, הגודל שלהן, מפחיד אותי.

ובינתיים אני משקיפה עליהן מלמעלה, וממשיכה לצעוד בטיילת, לעבר האוטו שלי שחונה מרחק קילומטרים, במקום אחר, וחם לי, ולא נוח, אבל לא יורדת לחוף הזה, כי אין גישה אליו, והוא מגודר מחוץ לתחום, לא מורשה ברחצה. ואני לא מעיזה לפרוץ את הגדרות.

כך חלמתי אתמול בלילה.

אה, ואל תפרשנו לי את החלום, אני חושבת שהוא ברור, לא?