צמח בר

כתיבה.

חסרה לי כל כך.

אני כותבת, אבל לא את כל מה שאני רוצה, לא כל מה שאני חושבת עליו.

בערך 25 אחוז גג שלושים.

כתיבה.

לבושה בכתונת משוגעים עם ידיים כבולות שלא להגיע, שלא לפגוע בי, באחרים, בציוד, בריהוט, בקירות המקיפים את הכלא שבו אנ נמצאת.

מתאמצת לראות את המעבר שיודעת שהוא קיים.

רוצה לעבור את החומות הללו, שחוסמות אותי מלהגיע לגרעין האמיתי והקשה של חיי, הליבה החמה שלי.

איך עוקפים, עוברים, מבטלים, שוברים, הורסים את החומה הזו.

איך מגיעים למה שאתה יודע שחבוי בך עמוק בפנים.

אני מושיטה יד, כמעט מגיעה, את קצות האצבעות מותחת כמו בלרינה בשעת אימון המתרוממת על קצות אצבעות מותחת ידיים אל על, כמעט נוגעת, כמעט חשה את מה שנמצא שם, ועדיין לא מגיעה, לא מצליחה לחוש.