צמח בר

מצחיק אותי בכל פעם מחדש איך אושר אוהב כשאני מחליפה מצעים.

הוא יושב מביט איך אני מקלפת את המשומשים, זורקת לכיוון סל הכביסה, ניגש לרחרח אותם, כמבקש לוודא שאלו אכן משומשים כבר, ועברו עליהם כמה לילות וימים.

כשאני מנערת את המזרון, ליתר דיוק חובטת בו במלמד סוסים שקניתי פעם עם שדות בשוק הפשפשים בכדי להוציא מעט אבק, הוא מייבב קלות, כמו אומר, נו כבר, תפרשי את הסדין.

וכשאני מתחילה למתוח את הסדין על המזרון, הוא בקפיצה עולה על המיטה, מרחר את כל ארבעת פינותיה, משתרע במרכז, גפיו פרושות לכל כיוון, כאומר- שלי, אני מורידה אותו מהמיטה, לפעמים זורקת אותו, לפעמים חובקת אותו, לפעמים צועקת, תלוי ברמת הסבלנות שלי, והוא מחכה שאסיים למתוח את הסדין, ושוב עולה, מרחרח את הכריות, מחפש נקודת התמקמות וכשאני פורשת את השמיכה, הוא מתחפר תחתיה באופן מיידי, ואי אפשר להוציא אותו משם במשך שלוש שעות. אפילו ליטוף מעבר לשמיכה, או סתם התקרצצות שלי, לא מעצבנים אותו - הוא משמיע יבבה מתפנקת שאומרת- די, את מפריעה לי, וזה.

הוא כבר שעה וחצי מתחת לשמיכת הקיץ, לא התייחס לשליח שהביא מצרכים מהחנות, ברך כלל הוא מיד מתחבא מתחת למיטה.

הוא עדיין שם.

חתול מוזר.

אושר שמו.