ובערב, כשחזרתי מהעבודה, והסופרפארם, אויש לא החזרתי טלפון לאיכקוראים לו, ומההורים, ואחרי שחתכתי את הסלט, ושמתי מלח ולימון, נזכרתי פתאום איך אתה לא אוהב לימון בסלט, אבל אתה שם שמן, שאני לא סובלת בסלט בערך באותה הכמות שאני שמה לימון ועלו בי הדמעות, והתגעגעתי, כך פתאום, ולא אני לא רוצה לדבר איתך יתר לעולמים, אבל בכל זאת אני רוצה שתדע, שהתגעגעתי כך סתם, ואולי אשלח לך את זה במייל, אחד כזה שתקרא עוד חמישה ימים ותגיב בעוד שבועיים. אולי.
כן, אני יודעת, שלא ממש איכפת לך, אבל אני התגעגעתי לפני רגע.
הקטע הזה שנכתב כאן, בכלל לא מיועד להשלח אליך, ועדיין אינני יודעת אם אעשה זאת, הוא רק נועד לפרוק משהו מהלב, ומהגרון החנוק לפתע הדמעות ומהעיניים שמתלחלחות במהירות, ופתאום אני מושכת באף.
אני מתגעגעת, ולא מבינה למה בדיוק אני מתגעגעת, הרי לא היית כאן כמעט.
למה אני מתגעגעת, להרגשה?
אני בודקת את עצמי, ולא זה לא געגועים לתחושה, זה באמת געגועים, אוי אידיוטית שכמוני, אלו געגועים אליך, למי שאני כמעט לא מכירה, למי שכמעט ולא מכיר אותי, אבל מישהו שמעולם לא דיברתי עם איש כפי שדיברתי איתו, מישהו שהרגיש לי כפי שמעולם לא הרגיש לי מישהו אחר מלבדו, וחשבתי שזה אמיתי גם מבחינתו.
העיניים שורפות עכשיו, וכל האיפור שכיסו אותי בו בסופרפארם, נמרח, ושורף לי בעינים.
אמרת שלא התאהבת, אני חושבת שגם אני לא התאהבתי, אבל אני יודעת שהייתי בהחלט בדרך, ואם אתה קורא את זה בטח זה מרחיק אותך עוד יותר, אבל ממילא אתה לא פה, וממילא בטח לא אשלח לך את זה, אז אמשיך לברבר את מה שעל ליבי.
הסלט יצא חמוץ, אפילו יותר ממה שאני מסוגלת לשאת, ממילא איבדתי כבר את התיאבון ולא אוכל אותו.
אני לא יודעת איך אני מרגישה בקשר אליך.
שונאת אותך?
כועסת עליך?
כואבת?
פגועה?
כל התשובות נכונות.
לא יודעת איך אגיב אם לפתע פתאום תתקשר. מה שיקרה בסבירות שואפת לאפס.
לא אתפלא אם אמס למשמע קולך, ושוב אזמין אותך אליי, או שלא אענה, או שאענה ואגיד שאני כועסת. גם כאן כל התשובות אפשריות בהחלט.
אני רק יודעת שהאדם היחידי אי פעם שחשבתי שיוכל להיות לי חבר, ולא רק בן זוג, האדם שחשבתי שאוכל לבטוח בו, ולסמוך עליו מתנהג בצורה הכי בלתי מובנת לי בעולם.
אני קוראת שוב, ותוך כדי שואלת את עצמי האם לשלוח או לא, הלא ממילא אתה לא תבין, ותרים טלפון ותגיד משהו כמו- אבל אמרת שאת יוצאת שישבת, אז בגלל זה לא התקשרתי, ותתן תשובות=תירוצים שלך הם נשמעים הכי הגיוניים שבעולם. אותי הם לא יספקו.
אוי מה זה משנה התירוצים שלך.
אני בכלל לא רוצה לשמוע אותם. רק רציתי להגיד לך שהתגעגעתי.
רק רציתי כתף, והאבסורד הוא שהכתף שלך היא היחידה שחשבתי עליה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
