אני מפחדת להישאר לבד.
אולי בגלל שתמיד הייתי בודדה, אבל מעולם לא הייתי לבד.
אולי בגלל זה אני אומרת כל הזמן שלי אין בעיה להישאר לבד. אני יודעת איך לשעשע את עצמי.
איך להיות החברה של עצמי.
אבל האמת שאני מגלה אותה על עצמי, היא שנאי מפחדת להישאר לבד.
אני גם מפחדת לגלות לאחרים את חולשותיי.
את זה שנאי לא יודעת, רק משחקת אותה, את זה שנאי לא חזקה, למרות שזו הדמות שנאי מציגה כלפי חוץ, רק לא נותנת לחוץ לגלות שבעצם אני רועדת מפחד כמו עלה נידף ברוח.
את זה שלמרות שכולם חושבים שנאי חכמה, אני בעצם לא כל כך.
רק משחקת אותה.
אני מפחדת מהחולשה של עצמי.
אני אפילו מפחדת לבכות בקול רם, אפילו שנאי לבד, כדי שלא יבואו מרחוק, ויראו אותי בקלקלתי, וישימו יד מחבקת, מנחמת.
כל כך אני מפחדת, עד ששמתי מסיכה, וכל כך הרבה זמן אני שמה מסיכה, עד שאני לא יודעת איפה היא נגמרת ואיפה אני מתחילה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
