צמח בר

הייתי עכשיו על הצוק שמעל החוף שאליו אני הולכת בדרך כלל.

אין חוף.

הגלים כיסו אותו, הים סוער כולו, מכוסה בקצף גלים ואפילו רחוק, עמוק לתוך המים הרחוקים רואים את קצף הגלים העצומים שנשברו.

הרוח המערבית הכתה בי חזק, ואני נעצתי מבטי במים הירוקים-כחולים, הרגשתי כנמשכת לתוך העומק הזה. החוזק הזה, העוצמה שאין בלתה, האדישות והכבדות שבה נע הים מדי יום, ולא חשוב מה קורה סביבו.

רק הרוח שבאה מולי בעוצמה אדירה החזיקה אותי מללכת אל המים.

עכשיו אני בבית, בירכיי פקות ויודיי רועדות מעייפות ואני חשה מלאה ושביעה, ונינוחה, כמו אחרי סקס טוב.

לא, לא כמו אחרי סקס טוב, אלא כמו אחרי שעשיתי אהבה עם מישהו, והוא מילא אותי.

מישהו שאל אותי השבוע מספר שאלות שאין לי מענה עליהן

1. הציור לקעקוע שאני רוצה לעשות- הוא ציור שנעשה עבורי לפני עשרים שנה, והוא מייצג אותי מאז ועד היום, אבל לא מהיום ואילך. אז איך אני רואה את הציור שיהיה מעכשיו ואילך.

אמרתי שאין לי מושג.

2. בהמשך לשאלה שנשאלה לעיל, הכינוי האינטרנטי שלי, שאני משתמשת בו כבר שבע שנים, הוא יותר אני מכל שמותיי וכינויי, מה אני עושה עם זה.

3. למה אני כותבת "נאי" במקום "אני". למה אני מעלימה את עצמי.

השאלות הללו מהדהדות בתוך חלל הראש שלי, ובהתאם לחוקי החידנות אני חייבת לענות עליהן.

אך אין לי תשובה.

הייתי רוצה להיות רוח.