צמח בר

נוטפת, יוצאת מהמקלחת לכתוב,

יוצרת תחתיי שלולית

מים נקווים,

ואני מקשקשת על גבי מקלדת,

לא רואה כמעט את האותיות,

מזל ששנים של הקלדה במהירות אינטרנטית,

חידדו חושיי.

ימים של שתיקה  מילולית כמו גם כתיבתית, נפרצו, ובבת אחת,

כמו סכר אסואן שנשבר,

שוטפות המילים,

ואני מחשש שתיקה נוספת כואבת, מעיקה

את הרצפה מרבבת.