צמח בר

סיבוב המפתח בחור המנעול,

דשדוש נעלים בפרוזדור החשוך,

רשרוש קופסת הענבים שבמקרר באמצע הלילה מקפיץ את ליבי בציפיה.

אני נדרכת, מצפה לראותו מולי, ואז...

נזכרת.

אחרי  השבעה, כשקמנו,

עלינו לכאן, לקבר שלו,

עמדתי מעט מרחוק,

הייתה לי תחושה שאני רואה אותו מתרומם,

מתנקה מהעפר שכיסה אותו,

מתיישב, מביט על כל הנאספים ושואל למה באנו,

כמו שתמיד שאל כשבאתי לבקר אותו בבית החולים.

הוא הושיט לי יד שאעזור לו לקום ממקום שוכבו.

ומאז...

מאז קשה לי להתנער מההרגשה, התחושה,

שהוא איתי, סביבי, מקיף אותי, מחבק אותי,

והוא חזק יותר מאי פעם.

רק הגוף שלו קבור...  שם.

הנשמה שלו כאן, איתנו.

המלאך השומר עלינו.

את צחוקו המתגלגל אני שומעת בתוך כתלי מוחי,

את ידו האוחזת בידי באמצע הלילה אני חשה,

איני יודעת מי מחזק ומי מחוזק, מי מנחם, ומי מנוחם.

זהו לא שלום, אבא.

זוהי לא פרידה, אבא.

יהיה בסדר, אבא.

כמו שתמיד אמרת, יהיה בסדר.

אנחנו נהיה בסדר, אתה יכול להפסיק לדאוג.

קדוש היית

קדוש תהיה

קדוש אתה,

לעולם ועד

יתגדל ויתקדש

3 פסיעות לאחור.

דברים שהקראתי בגילוי המציבה- ביום ו' האחרון על קיברו.

ספטמבר 2, 2005