צמח בר

בפעם הראשונה שנפגשנו נחרדתי כששמעתי שהוא קורא.

כמעט נתתי לו את הכתובות, את כל השלוש.

וכמעט לגמרי, אחת ספציפית.

כי הוא היה שם.

אפילו היה לו איזה חלק קטן בהתחלה.

כמעט הרגשתי צורך דוחק. ובכל זאת נרתעתי.

והוא ראה את הרתיעה, וחייך, ואמר- אין צורך, אבל את גם יכולה להפסיק לדאוג, כי גם לא אחפש.

והרהור ספקני, שנשאר ביני לביני, עלה בראשי.

ובפעם השניה זה לא עלה לדיון.

ואם תהיה הפעם השלישית, אני לא יודעת מה ואם יקרה.

* * *

אני צריכה לבדוק פעם את עצמי, כמה זמן אני יכולה בלי.

בלי איש לידי, בלי פוסט על איש.