כשבדיוק יצאתי מהמקלחת, לאחר "מסיבת סיום קיץ" מתישה מהעבודה, בדרכי למיטה, עם ספר שירדים אותי, אני פותחת את המכשיר הסלולרי, לראות אם התקשר מישהו, או לפחות השאיר הודעה, ואני רואה את פניו לנגד עיניי, ואני מרגישה שאני רוצה אותו.
אבא שלי אני כל כך מתגעגעת אליך.
לחיוך שלך, לקול שלך, לידך החלושה, המונחת על הסדין במיטת בית החולים, לחכמה, לזהירות, כמעט פחדנות. לדאגה שלך, אפילו למחלה שלך אני מתגעגעת.
הלוואי ולא היית מת.
כל דבר אחר שקרה ויקרה לי מתגמד לעומת הגעגועים שלי אליך.
ואולי כל זה רק סיוט, ואני אתעורר לבוקר אחר, מלא ציפורים מצייצות, ושמש נעימה, ואתה עדיין חי?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
