צמח בר

שגרה של אבל

אני מתעוררת ראשונה- מטכלית- אמי ואחותי מצטרפות לקפה של בוקר, עם פרוסת עוגה.

יושבות, מקשקשות, מעבירות את תחילת הבוקר באטיות. דודה שלי מגיעה, הגיע זמנו של הספל השני- קפה, או תה, ראשוני המבקרים מתחילים לטפטף, ומחזיקים בוקר-צהרים עמוס למדי.

בצהריים כשמבקרי היום הלכו, אחי מתחיל לבשל עם עזרה של עוד מישהי או שתיים, אני מתאדה ברקע, מסתגרת בחדרי על פי רוב, נרדמת או כותבת או שניהם גם יחד.

אחר-הצהריים, מתחילים שוב להגיע אנשים.

אותם שמגיעים מיד לאחר סיום העבודה, ובדרך הביתה, קפצו לנחם, אחר כך, לקראת שעת התפילה מגיעה המסה.

הם נשארים עד שעה לאחר התפילה.

לאחר שהמסה העיקרית הולכת, נשארים עוד מתי-מעט, לעוד שעה קלה, ואז אני זו שאחראית על ארוחת הערב.

אחרי שאוכלים ומסדרים את הבית והכל אנחנו מתפזרים איש איש למזרונו.

רוטינה של יום אבל.

* * *

נכתב ב 7 באוגוסט 2005