צמח בר

וכשעולה בי שוב הרצון הנשכח

להניח ראשי על כתפך,

לחוש שוב את חיבוקך,

אני פתאום מבינה,

שאני כבר לא חולה.

שוב חושבת עליך,

ושואלת עצמי למה אתה לא מתקשר.

שוב יודעת, שבין אם תתקשר, או לא,

לא בי האשם.

רק רוצה לנוח בחיבוק.

שלך, אם אפשר לבחור.

כמו שהנחתי ראשי בחיקך, כשחבקת

ואמרת, אל תהיי עצובה,

אני אשוב, אמרת,

ואני בטחתי, ועדיין

כמו דיקון של החיות,

ושל המלכה מרי,

בחיוך של ילד, ובלי משחקים.

יודעת שתשוב,

מחכה שתשוב.

רוצה שתשוב.

סבלנות איש אמר,

בהקשר אחר,

ואני את כל משאבי הסבלנות שלי בזבזתי,

יודעת שסבלנות גם לעצמי אני צריכה.

סבלנות.

אתה הולך יותר לאט ממני.

סבלנות.

* * *

זה משהו שנכתב לפני כמה חודשים, ועדיין רלבנטי, גם אם האיש עצמו לא רלבנטי.