צמח בר

"אני עוד רואה בעיני רוחי איך את מתהפכת", כתב לי איש במיסרון לפני כמה ימים.

אני ששכחתי מכבר את שהוא זכר, לא הגבתי.

אתמול כשנפגשנו לראשונה, לאחר שנים שנימה, אמר שוב: "אז היית החברה של... ( אני צריכה למצוא לו כינוי- אולי אקרא לו "ל' בשלישית"), ולא הסתכלתי עלייך אחרת, אבל כשדיברנו בטלפון, לפני כמה שבועות, שתי תמונות עלו לי אוטומטית בזכרון, הג'יפ המתהפך ומתהפך ומתהפך ואת יוצאת מבין שבריו צוחקת. זו תמונה אחת שאני זוכר בהקשר אלייך. התמונה שניה, לא קשורה למראה שלך, אלא לעיניים, הניצוץ שיש בעיניים, הברק. הניצוץ הזה שאומר- שמחת חיים?, לא, לא רק, את רצית לראות הכל, לחוות הכל, להרגיש, יש לך ניצוץ שמעיר לחיים".

בבוקר כשסיפרתי למישהו שאני עובדת איתו, מישהו שמעולם לא ראה אותי, אבל מדבר איתי מדי יום בבוקר, אמר- "הוא צודק, אני שומע את זה בקול שלך. יש לך ניצוץ בעיניים".