צמח בר

הוא מזכיר לי דברים שעשינו ביחד לפני 9 שנים, ועשר שנים, ועשרים שנה, ועשרים ושלוש שנים.

הוא מזכיר לי מה עשינו, ולאן נסענו, ועם מי.

והוא מזכיר לי תמונות משותפות, וחוויות משותפות.

הוא אומר לי שהבן שלו, אהב אותי מאוד כשהיה בן חמש ונסענו איתו לטייל ביחד, לאחר שהתגרש.

הוא נשוי עכשיו, שוב, ואולי חושב על פרידה לצרכי געגועים.

והוא מקפיד לשוחח איתי כמעט כל יום.

כועס עליי שלא מימשתי את הפוטנציאל שלי.

טוען שתמיד הייתי החולשה שלו.

נכתב ב 26 באוקטובר 2005

* * *

את החולשה שלי.

אמר לי בן השכנה.

את החולשה הכי חזקה שלי.

לא השתנה כלום מזה למעלה מעשרים שנים.

התחתנתי, יש לי ילד, התגרשתי, התחתנתי, ותמיד היה לי משהו אלייך.

תמיד הרגשתי את המתח בינינו.

לפני, אחרי, בין לבין, יצאנו, שכבנו, נסענו, טיילנו, תמיד היה משהו ביננו.

ואני צחקתי את הצחוק שהיה מעביר בו צמרמורות של תענוג..

מאז ומתמיד.

כתמיד, גם היום ראיתי את המבט בעיניו, וידעתי שהוא רוצה, גם היום, מאוד רוצה.

(לקטע הזה היה המשך, הוא נמחק עוד לפני שהועלה, הוא קיים, אבל רק במחברת).

נכתב מתישהוא לקראת סוף אוגוסט