צמח בר

חולמת שחוזרת למקום העבודה הקודם, לא ברור אם לביקור, או חוזרת לעבוד שם.

מגלה את אושר שם, בין המון אנשים, ואומרת לעצמי שלא שמתי לב שהוא ברח כשיצאתי מהבית, ותוהה ביני לבין עצמי איך הוא הצליח להגיע עד הנה.

יודעת שהוא מפוחד בין אנשים, מנסה לאתר אותו, בכדי לקחת אותו אליי ולהרגיע אותו, אבל הוא מתגלה ושוב מתחמק, קוראת בשמו על מנת שידע שזו אני, אבל הוא מסובב את הראש, ושוב נעלם בין רגלי האנשים הרבים.

עוברת במסדרונות הארוכים. הם השתלטו על הבניין.

מגיעה לאזור היחידה שלי, הוא שופץ ונראה יאפי להחריד.

מדברת קצרות עם חברה- שואלת אותה אם ראתה את אושר, ומתיישבת לעבוד, מגלה שהם עשו פשע מחריד. עוד מישהו מגלה את זה , ומנהל מתקרב אלינו, אנחנו בורחים במורד מנהרה, כשבראשי מהדהדת בעיית אושר.

הם רודפים אחרינו, אנחנו ממשיכים להתחמק, רואים בדרך עוד הוכחות חד-משמעיות לרצח שהם עשו.

כותבים פתק ארוך, ותולים על הקיר באחת המנהרות.

אנחנו מהלכים במסדרונות תת-קרקעיים, של עיר לא מוכרת, יודעים שאין באפשרותנו לצאת למעלה, כי אנחנו נרדפים. אנחנו בכלל נמצאים בגרמניה.

אנחנו מגיעים לחדר עם המון נשים כבודות, מלאות, מאופרות בכבדות המרוכזות סביב מישהי מסוימת גם היא מאופרת כשחקנית- או דמות באופרה. היא יושבת אל מול שולחן איפור. (סטוקארד צ'נינג- למי שממש רוצה לדעת).

היא מדברת איתנו, בעברית, ומחשבה עוברת בראשי- כל הכבוד לה שהיא יודעת עברית. היא שומעת את הסיפור, ומסתבר שהיא שופטת, וידעה על הסיפור, והיא אוספת את הנשים שסביבה, והן ממהרות לאותו מסדרון עליו תלויה ההוכחה.

אנחנו נשארים לבד, ממתינים, ומשוחחים בינתיים.

(אגב, אני לא זוכרת איך הוא נראה, או בכלל מי הוא. אני רק יודעת שבחלום הוא היה מישהו שהכרתי, מישהו מהעבודה).