וכשהלכתי לישון היה לי קר ואמרתי לעצמי שהנה הגיע הזמן להוציא את שמיכת הפוך, והסתובבתי לצד השני ונרדמתי.
ובאמצע הלילה התעוררתי, טבולת זיעה, והגשם מכה בעוז על פיגומי הבניין, ונשארתי ערה בתוך השמיכות, מקשיבה למוזיקה הכי אהובה עליי ומתכננת מה ללבוש בבוקר.
ולאחר שעה או יותר, כשפסק הגשם, ואני כבר הבנתי שאין שינה, והגיע זמן כתיבה לאחר שבוע שלא כתבתי, העליתי את האור במנורת הקריאה ליד המיטה, ואספתי אליי את המחברת והעט המונחות מעשה של קבע על השידה הצמודה ותוך כדי מפעילה את הרדיו לשירים של אמצע הליל.
ולמרות שבערב הבנתי מה זרק אותי לאי-כתיבה, עדיין לא יכולתי לכתוב, ויש כל כך הרבה ובכל זאת, עדיין לא.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
