צמח בר

הוא עלה מולי באיציק...

אומר היי, קורא בכינוי שלי.

מציג את עצמו, ואמר דיברנו כבר פעם.

אני מפנה סימני שאלה.

את לא מסתובבת באיזה אתר היכרויות?

אה, זה אתה שלא עובד במקום ההוא וההוא (כך פניתי אליו עוד אז),

כן, פספסנו פגישה, הייתה לך אחרת?

לא זוכרת, אבל מה זה משנה.

העיקר שאתה שם, ואני כאן.

איך קישרת בין כאן לשם?

לפי השם.

נו, אמנם זה שם לא ישראלי, אבל אני ישראלית להחריד.

גם במרחק שבין שני המחשבים, אני מרגישה את החיוך שעולה לו מבין המילים.

אחרי שתי דקות מתגלגלת השיחה לסקס.

לא ראיתי אותו מעולם, רק תמונה שזפה עיניי.

מנסה להתחמק, נהנית מהניסיונות, מצליח לי לכמה דקות.

הוא מבקש להיפגש.

אני מסרבת, אני חולה.

הוא קצת נסוג לאחור, ואני רוצה למשוך אותו אליי.

ממשיכה לשוחח איתו.

הוא עשוי להיות איש שיתאים לי, אינטלקטואל-אינטלגנט מוטרף שכזה.

מספרת לו שתיים שלוש נקודות עליי.

והוא נדלק.

מדברים עוד קצת, לא מסייברים, אני מזהירה אותו, שיש קווים אדומים שלא אעבור עליהם (כמו לוותר על החתול, למי שתהה) הוא מבקש להיפגש שוב.

לא, אני אומרת, ומסבירה.

הוא אומר, טוב, אני מבין.

אז מתי נפגש, הוא שואל.

לכש...

אני עונה.

אז אפנה לעיסוקיי, ואתקשר.

לילה טוב.