גבר בן חמישים פלוס, שכתב בכרטיס שלו באתר ההיכרויות שהוא בן ארבעים ואחת.
חי כבר שנים לבד.
איש קשה, עם סטנדרטים גבוהים.
כבר שנים לא יוצא לי מהפריים.
מה, את תשני אותו? אני שואלת את עצמי.
הוא לא ישתנה לעולם, ואת, לא סובלת את ההתנהגות שלו.
הוא לא ישתנה לעולם.
אין לך מה לעשות שם.
ובכל זאת, החלום של מנוחה, כלכלית, ואפילו סוג של מנוחה ריגשית, קורץ לך.
הבית שלו יפה, הוא יכול להרשות לעצמו את הדברים שאת אוהבת, והוא גם מרשה לך אותם. אפילו מבקש את זה.
אני יכולה להפסיק לחפש זוגיות.
הוא חושף אותך לאנשים שאת אוהבת, שאת נהנית להיות אתם.
וכן, יש עוד משהו בתוכך שמעט אוהב אותו.
זה תמיד יישאר. את יודעת את האיש שהוא לא יודע שהוא.
נמאס לך מהחיפוש, נמאס לך מהבדידות, את יודעת שכשהוא רוצה, הוא מבין משבריר מילה שלך הרי הרים של רגשות, נכונים על פי רוב.
כשהוא בוחר להיות כזה, הוא האיש שאת יכולה להיות זוגתו. לאהוב אותו.
מתחת לכל המגננות הוא האיש שאת רוצה.
רק שהוא בוחר שלא להיות, הוא מרים חומות, עסוק בלהגן על עצמו.
את לא תשני אותו.
את גם לא תישני איתו.
* * *
חוסר היכולת שלך להבין, חוסר היכולת שלי לגרום לך להבין, בעודי משתעלת, נחנקת, ומבקשת אוויר, שאני זקוקה למיטה שלי הלילה, ולבד.
ההתבצרות שלך בעמדה שלך, בצרכים שלך, בפגיעה שלך, בך עצמך.
אתה רק שאלת אם אני זקוקה למשהו, לא הושטת יד לגעת, לחבק.
הייתי רוצה להגיד שאם האם היית שולח יד לחבק, אולי הייתי הולכת איתך, אבל לא, אין לי אפשרות להגיד דבר כזה.
אני לא אשנה אותו.
אני גם לא אשן איתו.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
