צמח בר

עשר שנים אני עם פלאפון.

עשר שנים, לקוח נאמן ככלבלב פודל.

שלושה מרכזי שירות שירת עברתי, ההוא שליד הדיקסי, שכחתי מה שם הרחוב (תוצרת הארץ נדמה לי), ההוא שהיה בדן דיזיין סנטר, וזה הנוכחי על גבול בני-ברק- ר"ג (שכחתי לציין את זה שליד וולפסון, אבל הוא שייך לחיים אחרים).

יש ברשותי שני קווי פלא-פון ואני אמנם לקוח פרטי, אבל כמות השיחות שנכנסות אליי היא גדולה, כנ"ל כמות השיחות ודקות זמן האוויר, כ- 600 דקות ממוצע חודשי ו- סמסים מעל 200 בחודש (מתי לעזאזל אני עובדת?) שאני מוציאה, יש לי את המכשיר הכי יקר שלהם (התפלק לי, אני בדרך כלל קמצנית ולא מוכנה לשלם על המכשיר).

כשלקחתי את המכשיר, העדפתי לוותר על שירות התיקונים ונסמכתי רק על אחריות היצרן

זהו מכשיר עם מצלמה. מסגרת הכסף שמעטרת את עדשת המצלמה השתחררה ממקומה והעדשה נסדקה.

ניגשתי למרכז השירות וביקשתי שיסדרו .

אמרו- 200 ש"ח. זה לא באחריות היצרן, אבל,

אבל, אם תעשי שירות בסיסי, בסך של 24 ש"ח לחודש, נעשה לך הנחה בגובה של 75% (היינו עדיין לשלם 50 ש"ח על התיקון), או חינם אם תקחי את שירות התיקונים המורחב- במחיר של 39 ש"ח לחודש.

לא רוצה לתקן את עדשת המצלמה אמרתי (הסדק עובר בדיוק מעל קו האישון כך שהוא לא מפריע לצילום, את זה כבר בדקתי), אני רק רוצה להדביק מחדש את המסגרת. סה טו.

בלתי אפשרי, אמר לי מנהל המשמרת שהוזעק לעזרת פקיד השירות.

עיצבן אותי הדבר והשתמשתי בטכניקה שלמדתי מאיש1 למלא את מילותיי בחיצי זעם נוקשים- מדוע אי אפשר? שאלתי אותו.

מנהל המשמרת – בחור צעיר שטרם למד התנהוגת מול מניפולציות כאלו ואחרות, נלחץ ואמר- נקרא למנהל המעבדה.

אוקיי, אמרתי, אמתין.

דקה, שתיים, עשר, מה קורה? שאלתי את הפקיד שעמדתי מולו וחסמתי את התור.

קראנו לו, הוא תיכף מגיע, אמר.

עוד שתי דקות חלפו.

ועוד חמש.

אפשר את המכשיר, שאלתי?

כן, בוודאי.

144. שלום, אני צריכה שני מספרי טלפון- מרכז המכירות של סלקום, ושל פרטנר.

המענה הממוחשב רק סיים להקריא לי את המספרים, ומנהל המעבדה צץ לידי עם מנהל המשמרת.

מה הבעיה , אמר, בוודאי שאפשר להדביק שוב, אמר בחיוך מתחנף, אין אפילו צורך לפתוח קריאת שירות.